"ופעם אחת בעטתי לו במפשעה". "מה?" פלטתי צחוק רם ולא יכולתי להירגע. סבתא קרצה לי ורצה לכיוון הארמון "לא!" קראתי בעודי מתגלגלת מצחוק "אני רוצה לשמוע עוד!" ובאותו רגע, ידעתי שככה אני רוצה למצוא את בעלי, גם אם הוא יבעט לי במפשעה. קרטו היא נסיכה, הנכדה של מקסון ואמריקה והבת של אידליין ואריק. הפאנפיק הולך לדבר על הבחירה שלה, מקווה שתהנו.

☆הושלם☆ אנשי ממלכת החולות תמיד ידעו שמסוכן לשוט בים כשירח כחול מופיע בשמיים, פעם בחמישים שנה. ספינות לא חזרו לנמל ממנו יצאו. המלחים המעטים ששבו הביתה היו הרוסים, מקשקשים דברים על בתולות ים, האלה, הכוהנת. דבריהם של המטורפים נפטרו כלא יותר מעונשם של אנשים שלא צייתו לחוקים. כולם פשוט ידעו שזה אסור. אבל אריקה מעולם לא צייתה לחוקים כשהם עמדו בדרכה להשיג את מה שרצתה. אחרי הכל, היא הייתה הנסיכה. וכשהספינה שלה נהרסת, ובמקום לטבוע היא נשארת בחיים; אריקה בטוחה שמישהו הציל אותה. היא זכרה פנים במים. אריקה נחושה בדעתה למצוא אותם שוב, גם אם זה אומר לשוט בים בירח כחול.

''את לוחמת, רייג'ין,'' הוא אמר לה כשהביט עמוק אל תוך עיניה. ''את נלחמת עבור כל מה שאת מאמינה בו, עבור כל מי שאת אוהבת. את לא נותנת לפחד לעצור בעדך ואת לעולם לא מוותרת. אומרים שהאריה הוא מלך החיות. שהוא המנהיג והשולט, אך בסופו של דבר את יודעת מי דואג להכל? את יודעת מי בסוף דואג לאריה? מי דואג ללהקה? הלביאה. בפעם הראשונה ששמעתי על זה לא יכלתי שלא לחשוב עלייך. את לביאה, רייג'ין. אומנם אף אחד לא מכיר בכוחות שלך, אומנם כולם חושבים שאת פחותה יותר משום שאת אישה, אבל אף אחד לא יודע שהאמת היא- שאת מלכת האריות.'' ~•~•~•~•~°~•~•~•~•~ -הגרסה האנושית שלי למלך האריות(: -כל הזכויות שמורות!!! אין להעתיק/לצלם וכ'ו... -אפשרות לרכוש מודפס, דברו איתי בתגובות❤️ -קריאה נעימה!!!

☆הושלם☆ להיות נסיך, בן עשרים ושלוש, ועדיין לא נשוי הוא חטא נורא כשההורים שלך הם אגדות. זה בדיוק מה שמקסים עשה. הוא עדיין לא מצא את אהבת האמת שלו, ולא מוכן להתפשר על פחות מכך. ועד שהוא חשב שהוא מצא אותה מסתבר שזו לא היא. והלב שלו נשבר, וגם כל החלומות שלו. במקום אהבה הוא מקבל עלמה במצוקה שהיא גם נסיכה, אבל מזלזלת בכל מה שהוא מאמין בו. והנסיכה הזו? הנסיכה הזו מנתחת אותו, מסובבת אותו ושוברת אותו. ומקסים? מקסים רק מפחד שיהיה לו לב שבור. ונראה שהנסיכה הזו נחושה בדעתה להתעסק לו עם הלב. ☆תודה ל ayalamayam על הכריכה המושלמת והמושקעת, היא עיצבה גם את הכריכה של 'אגדה בטעות' ושכחתי להודות לה שם.

בכל תיכון יש בריונים, בנות מקובלות, חנונים, ספורטאים, ויש את אלה בלי המסגרת הזאת, אלה שפשוט מחכים לעבור את הדבר הזה שנקרא תיכון. אני שייכת לאנשים האלו. בתיכון "איקמרה" זה בדיוק ככה. רק שאצלנו הבריונים לא בדיוק בריונים, הם יותר מקובלים עשירים. מה שהופך אותם לבריונים זה העובדה שאם תתעסק איתם אז תהיה מסומן אצלם. וברגע שאתה מסומן חובה על כולם להיות נגדך... לכן החוק הראשון בלעבור את התיכון חי הוא לא להתקרב אליהם. להתרחק מהם. אני הצלחתי במשימה הזאת, שמרתי על החוק ונשארה לי עוד שנה אחת בודדה לסיים את התיכון. אבל דווקא בשנה הזאת משהו גרם לכך שאני אתקל בהם. ומהיום שבו נתקלתי בהם ידעתי, החיים שלי הולכים להשתנות. אז ברוכים הבאים לתיכון "איקמרה". ברוכים הבאים לחיי...

שתי ממלכות קיימות בארץ. הן נמצאות באותו מקום וזאת בגלל שהם לא מאותו סוג של ממלכה. האחת מכובדת עשירה והכי חשוב שולטת על פני הקרקע. אם זאת השנייה מגיעה מהעולם התחתון היא אינה מכבדת את עצמה או את הסובבים לה ותמיד פועלת ונמצאת מתחת לאדמה. הממלכות לעולם לא הצליחו להשליט סדר על אחת מהן. מה שהביא אותם למקום משותף. שתיהם לא היו מרוצים מהסדר הזה ולכן התרחקו אחד מהשנייה ככל שאפשר. הרי בכל מקום שבו יש טוב חייב להיות גם רע. העולם לא יכול להיות מושלם מבחינה אחת אור וחושך חייבים להתקיים ביחד. אולם שום דבר לא יכל לקחת את ילדיהם הרחק מהמקום שמשלב אותם ואת הממלכות ביחד:בית הספר. מריאן בת למשפחת "קאתולין" וג'ייק בן למשפחת "מרוע", הולכים להיות חברים לבית הספר. המשפחות לא אישרו זאת אך ידעו שזהו הבית ספר הכי טוב בשביל שניהם ולכן ניסו להכין את ילדיהם למפגש עם הממלכה היריבה. אך שום דבר לא הכין את הילדים לסיפור האהבה שהולך להירקם בין שניהם. הסיפור יסופר מנקודת מבטה של מריאן. "בן למשפחת מרוע" סיננתי בשיניים חשוקות. "בת למשפחת קאתולין" ג'ייק סינן חזרה ואיגרף את ידיו.

"לייזה! מה אמרתי לך לגבי היער?" אבי גוער בי בחדות. אני נרתעת מהכעס בקולו ומחזירה את ידי לחיקי, סנטימטרים מגזע העץ. "סליחה אבא, לא הצלחתי לעצור את עצמי. העצים כל כך יפים," אני נאנחת ומסתובבת לעברו. פניו מתרככות והוא מקיף אותי בזרועותיו. אני כורככת את ידיי סביב צווארו וקוברת את פניי בכתפו. הוא מחבק אותי בחוזקה וסוחב אותי מחוץ ליער. "למה אנחנו לא יכולים להיכנס ליער?" אני שואלת, מסתכלת מעבר לכתפו ורואה את העלים האדומים והזהובים נעלמים באיטיות מהנוף כשאנחנו מטפסים על הגבעה. "היער הוא מקום מסוכן," הוא נאנח. "איך דבר כל כך יפה יכול להיות כל כך מסוכן?" אני ממלמלת בבילבול. "הסכנה היא ביופי שלו." ******************** מתורגם מאנגלית, כל הזכויות שמורות ל- ● @kutekittykat8265