מרינט נרגשת. היא מבלה את אחר-הצהריים שלה במוזיאון עם אדריאן, ואפילו כשמנון מצטרפת אליהם במפתיע, שום דבר לא יכול להרוס את מצב רוחה. אחרי הכל, מה כבר יכול להשתבש כששני נערים בני שבע עשרה שומרים על ילדה בת שבע? לא מעט דברים, מסתבר. קרדיט ענקי לכותבות הסיפור המיאו-שלם הזה הולך ל: מאירין (כתיבה) - https://maerynn-blog.tumblr.com/ עדן דפני (כתיבה ואיור) - https://edendaphne.tumblr.com/ מוזמנים.ות להשאיר להן פידבק מדהים, כי הכי מגיע להן!! קריאה מהנה לכולם.ן!!

"מארינט,כל עוד יש לי אותך לא אכפת לי לא ממנו ולא אפילו למות,את הדבר הכי חשוב לי ואת אפילו לא מבינה אפילו כמה" היי,אני אדריאן. אדריאן אגרסט. אני אולי סתם נער רגיל אבל יש לי סוד,אני החתול השחור(צ'אט נואר בצרפתית)ואולי הרבה לא יודעים אבל בתוך תוכי יש לי קראש על מארינט,שהיא באמת הדבר הכי יפה ומדהים שפגשתי והיא גם ביישנית כזאת וחמודה. וזה הסיפור שלנו.של החתול השחור ומארינט.