וואנשוט קצר שקשור לפרסי ג'קסון על אהבה, חיים ומה שמחבר אותם ביחד. #זוכה בחירת השופטים בתחרות "זה לא סוף הסיפור"#

#פאנפיק זוכה בחירת הקהל בתחרות "זה לא סוף הסיפור"# #זוכה תחרות "נפלתי מהירח" בקטגורית ספרות מעריצים# החלום של רמוס הצעיר הוא ללמוד עם ילדים ושיהיו לו חברים. והוא מאושר עד הגג עד... שהסוד שלו ברור מדי ומסתכן בלהתגלות. אבל במוחו רק שאלה אחת: ישארו לו חברים? ~~~~~ תלמיד חדש מגיע, וזה מתחבר במהירות עם החבורה הצעירה. אבל רמוס מרגיש שיש לו סוד, ואולי הסוד הזה יכול להרוס את החבורה הצעירה.

נערה צעירה סובלת מטראומת ילדות, או לפחות ככה היא חושבת. היא כבר לא בטוחה ממש. למען האמת, היא לא בטוחה בכלל איך קוראים לה. יש למלורה בעיית זיכרון קטנה. היא לא זוכרת את העבר שלה, למען כאב והבזקים קטנים. היא מרגישה כאילו משהו חסר בה, כאילו משהו לא בסדר. כי בעוד חבריה זוכרים כמעט כל רגע מחייהם וחולקים זיכרונות נהדרים, היא כמעט ולא זוכרת דבר. וגם כשהיא כן, אנשים לא מאמינים לה. אבל היא פוגשת את ריי, אמנם לא פנים אל פנים. ואת ריי היא לא רוצה לשכוח. אבל יודעת שלא משנה כמה תבטיח לעצמה "את הרגע הזה אני אזכור," היא לא תזכור. אך כעת, משמצאה את האנשים איתם אמורה לחיות, היא לא תתן לעצמה לשכוח. לפחות זה מה שהיא מבטיחה לעצמה. זה למה היא כותבת את היומן הזה, יומן הזיכרונות של מלורה הוא הדבר היחיד שהיא כנראה תזכור. ואולי לא. אני לא יכולה לפרט כאן את כל אזהרות הטריגר, אבל הנה כמה ממש שאני חושבת שיש: ~הטרדה מינית ~מחשבות אובדניות ~פגיעה עצמית ~אלימות (מילולית ופיזית) ~מניפולציות, אם זה מפריע למישהו ~הפרעות אכילה ~בתי חולים ואולי גם עוד. סך הכל עוד ספר וואטפד אופטימי.