אן, נערה שלא יכולה לחיות בלי הים באה אליו כמעט כל יום. האנשים שתמיד רואים אותה בים לא יודעים מיהי ומה היא עושה, הם רק מכנים אותה "הנערה מהים" ומנסים לענות על יצר סקרנותם בעזרת המצאת סיפורים עליה. היא לא באה אל הים בשביל ליהנות או להשתזף, היא באה אליו בשביל לא לשכוח. היא זוכרת את עברה ומנסה שלא לשכוח אותו, היא לא שוכחת את מה שאותו הים האהוב שלה גרם לה לעבור. ועדין, היא לא יכולה בלי הים. מאותה סיבה שהיא שונאת אותו, היא גם אוהבת אותו. למרות העצב הכבד שהוא המיט עליה, היוכל אותו הים להעניק לה גם אושר? אותו הים שלקח ממנה כל כך הרבה, היוכל הוא גם להעניק לה?