לפני אחד עשרה שנה אלייזה רוז מתה ובמקומה נולדה ארינה. ללא שם וללא עבר ארינה מתחילה חיים חדשים, חיים בהם הרחוב הוא ביתה וגופה הוא רק כלי הישרדות. והיא שרדה, במשך כמעט אחד עשרה שנה ארינה למדה איך להבריח את השדים שלה אבל העבר תמיד חוזר וכשהאדמה מתחת לרגליה מתחילה להתפורר האחיזה שלה בחייה החדשים נחלשת עד שהקו בין העבר להווה כמעט ונעלם. ארינה טובעת ונראה ששום גלגל הצלה לא יעזור לה עד שהוא הושיט יד ומש אותה מהמים. אלכסנדר אוניל הבלש הקשוח לא יודע איך להתמודד איתה, נראה שהאישה עם הפה החצוף נחושה בדעתה לגרום לו לאבד את שפיותו אבל יש משהו בעיניים הירוקות שלה שקורא לו וכשהיא טובעת אלכסנדר לא יעצור עד שהוא יצליח להביא אותה לחוף מבטחים

ברוך הבא לחייו של בר, מ"כ של טירונים ב-8200. הצבא זה אזור הנוחות שלו ובשביל כולם הוא המפקד המנייאק הטיפוסי שנהנה מעמדת הכוח שלו יותר מדי. זה לא אמור לעניין אף אחד, למה הוא כזה. הוא השאיר את העבר שלו מאחור ומתרכז חזק בהווה. אבל מספיק טירון חצוף אחד בשביל להכניס את חייו לסחרור, שכל ניסיון להשתחרר ממנו, מושך אותו יותר ויותר אל המקום שניסה להתכחש אליו במשך שנים. הערת מחבר: מאוד יכול להיות שכבר נתקלתם בשבעת הפרקים הראשונים של הסיפור באתר הסיפורים של גו-גיי תחת השם "על המשמר". מאז אתר הסיפורים נסגר והחלטתי לשכתב ולכתוב המשך. אין לי בטה, לכן סביר להניח שתתקלו בשגיאות כתיב והקלדה. מוזמנים להעיר לי על זה. כל הדמויות והסיטואציות בסיפור הזה הן פרי הדמיון והקשר ביניהן למציאות הוא מקרי בלבד. או שלא. אזהרות: הסיפור מכיל אלימות פיזית ומילולית, תיאורים גרפיים של יחסי מין ודברים אחרים שעלולים לפגוע ברגשות הקוראים. הייתי מגדיר אותו כ- 18+, אבל בימינו אף אחד לא באמת שם על זה. בכל מקרה, אם אתם לא מוכנים לתוכן קשה, אל תתחילו לקרוא. אגב, התוכן לא בהכרח משקף את הדעות האישיות שלי. חלק ממנו אפילו מרגיז אותי מאוד. אבל לפעמים המציאות רחוקה ממה שאנחנו רוצים.