~בכתיבה~ ״הוא רגיל שכולם כופפים בפניו את הברך. היא מעדיפה לתקוע לו סכין בגרון." קאלייה היא אימפריה של אישה אחת. בגיל עשרים, היא מנהלת את L'Éclipse, מועדון הלילה הנחשק והאפל בעיר, ביד רמה, בקור רוח ובאפס פחד. היא לא מציעה סליחה, לא סופרת עבריינים, ובטח שלא כופפת את הברך בפני אף גבר. אבל דמיאן הוא לא סתם גבר. הוא הקאפו של הגזרה, מטר תשעים ואחד של אובססיה, ניכר באכזריות מחושבת ובחוסר רחמים. הוא רגיל לקחת כל מה שהוא רוצה , והוא רוצה את הראש של קאלייה. או את הלב שלה. כשהוא מופיע בממלכה שלה ומציב לה אולטימטום על המשלוח הבא שלה, קאלייה שולפת סכין ומוכיחה לו שפחד הוא לא חלק מהלקסיקון שלה. דמיאן, מצדו, מבין שלראשונה בחייו הוא מצא יריבה שמטריפה אותו מדעתו. בין איומים מתוחכמים, מאבקי כוח מדממים, ומשיכה הרסנית שמאיימת לשרוף את שניהם - מי יישבר ראשון? רומן אפל, חריף ומלא במתח גבוה בין שני אנשים שפשוט מסרבים להפסיד. 🌶️🌶️🌶️

⚠️ הספר מכיל: ניסיון התאבדות, פגיעה עצמית, אלימות, תקיפה מינית, קללות והפרעות אכילה. הקריאה על אחריותכם/ן. ⚠️ יולי וקול לעולם לא הסתדרו, ריבים לא נגמרים מאז כיתה ז. אבל עכשיו הם כבר לא בכיתה ז, עכשיו הם בתיכון, והכל משתנה. היא היא שקטה וכמעט בלתי נראית, הוא המלך של בית הספר. לה יש רק חברה אחת טובה, לו יש מיליון חברים. היא שונאת ספורטאים, הוא קפטן נבחרת הפוטבול. המשפחה שלה נוראית, המשפחה שלו מיוחסת ומושלמת. אבל הפכים נמשכים, והגבול בין אהבה לשנאה מאוד דק... *הספר בהשראת הבחורים של טומן, מי שאהבה אותם בהחלט תאהב גם את יולי וקול!😆*

---הספר יצא לאור ופה נשארו רק 2 פרקים ראשונים.---- טרופים: ⭐️פשע רומנטי-ארוטי ⭐️סטוקר ⭐️רוצח סדרתי ⭐️גבר במסכה ⭐️הוא אובססיבי אליה תקציר: אליסון הספיקה להגשים את כל מה שהיא חלמה עליו כבר בגיל עשרים ושש. היא משכירה בית קרקע נחמד, עבודה נחשבת ומשכורת נהדרת. אבל משום מה היא מרגישה שהחיים שלה חסרי טעם וחוזרים על עצמם עד שעמום מוות. לילה אחד, אליסון חוזה ברצח אלים וברוטלי שמטלטל את עולמה וגורם לה להסתכל על הדברים בצורה שונה לחלוטין. אדם, רוצח סידרתי, לא רגיל שהדברים לא עוברים לו חלק. זאת פעם ראשונה שהמלאכה שלו נהיית יותר מסובכת ממה שהיא אמורה להיות וזה מוציא אותו מדעתו. והכל בגלל השחקנית הזאת, שמטריפה אותו לכל הדעות. טריגרים: *תיאורים גרפים *אלימות *איזכורים של אונס *סמים *אובדנות *תיאורים מינים ---------------- ספר ראשון שלי. אני כל כך מתרגשת! אשמח ממש לשמוע מה אתם חושבים. מחכה לשמוע מכם💙

ראיה הארט יודעת לשרוד. היא עברה את מערכת האומנה, את הרחוב, את החיים בלי הורים ובלי כסף ויצאה מזה חזקה, חדה, ולא שואלת רשות. הדבר היחיד שהיא מחפשת זה את אחיה האבוד. מה שהיא לא חיפשה, זה להיות עדה לפשע של המאפיה האיטלקית של ניו יורק. כששמה מגיע לידיים הלא נכונות, אביו של אדריאן גריפין בנו של אחד האנשים החזקים בעיר - נותן פקודה: לטפל בה. מהר. בשקט. אבל אדריאן לא פועל כמו אבא שלו. הוא לא הורג אותה. הוא כולא אותה. והוא לא מצפה שהיא תעמוד מולו בלי למצמץ. כשהשנאה מתערבבת במשיכה, וכששני עולמות מתנגשים בין קירות שחורים של שקרים היא מגלה שהוא לא הסכנה הכי גדולה. והוא מגלה שהיא לא הילדה הקטנה שהוא חשב.

* הסיפור גמור * היא הבת של המאמן הוא שחקן בקבוצה היא לא יצאה עם אף אחד מאז מה שקרה לה הוא רגיל לדפוק ולזרוק נשים, על ימין ועל שמאל היא רק צריכה ללמד אותו ועוד שני חברים שלו, לעזור לשלושתם להעלות את הממוצע. אסור להם להיות ביחד. אבא שלה יהרוג אותו אם הוא יגלה סודות מתגלים הגבולות נפרצים וברגע שהם טעמו את טעם האסור- הם פשוט לא מסוגלים להפסיק. *יחסים בין גברים* (הסיפור לא על גייז) *אונס* *טראומות* *פוסט טראומה* *אובדן* *הטרדה/תקיפה מינית* *פדופיליה* *אלימות במשפחה* *יחסי מין מפורטים* *פגיעה עצמית* הספר הבא בסדרה: אהבה מכאיבה ניתן לקרוא את שני הספרים כספרים יחידים.

זואי לא ציפיתי שככה תראה כיתה יב, בגלל איב הלכתי לעבוד במסעדה שלו. עלק השף הצעיר הכי מצליח במדינה, המסעדות יוקרה האלה ממש לא מרשימות אותי. כמה משמרות ואני פורשת. שנאתי אותו עוד לפני שפגשתי אותו, וכשפגשתי אותו הבנתי שצדקתי. או שלא. אדם זאת השנה שלי. המסעדה שלי תקבל את כוכבי המישלן שעבדתי קשה כדי להשיג, ושום דבר לא יהרוס לי את זה- בטח לא האנשים שמנסים לחבל לי בעסק כבר שנים. הכל כבר מוכן מראש עם תוכנית מסודרת, חוץ ממנה, היא לא הייתה חלק מהתוכניות שלי. היא נכנסה בלי התרעה מוקדמת לחיי, אבל מה שהיא לא יודעת, זה שברגע שהחלטתי שהיא שלי, היא לא תצליח להשתחרר ממני בכזאת קלות. *כל הזכיות שמורות*

כשפקחתי את עיניי כאב חד פילח את גופי. הכל כאב לי- הצלעות, הפנים, הידיים. האוזניים שלי רטטו בציפצוף מתמשך, מונוטוני. באיטיות מייסרת כל חושיי שבו לפעול והתחלתי להיזכר במה שקרה רגע לפני שהתעלפתי שאיבדתי את ההכרה. ריפרפתי בידיי במהירות על גופי, מוודאת שאני עדיין לבושה. למזלי הבגדים עדיין היו לגופי. נשמתי לרווחה. נגעתי בזהירות בלחיי שכאבה מאוד והנעתי את אצבעותיי בעדינות עליה כדי לוודא שלא נשברה. כאבי תופת פשטו בגופי בגלים. שמתי לב שאני מכוסה בשמיכה אך לא הבנתי היכן אני נמצאת. החדר בו הייתי לא היה מוכר. היכן אני, לעזאזל? נדרכתי כששמעתי קול מוכר פונה אליי. "אף אחד לא נגע בך, את בטוחה עכשיו."

~גמור~ בלייק אלונסו- "שמור את חבריך קרובים ואת אויבך קרובים עוד יותר." אין לי חברים חוץ מאחים שלי אבל יש לי אויבים וזה בדיוק מה שעשיתי. התחתנתי עם הבת של הקאפו מהמאפיה האויבת, הצעתי לו כוח, כסף והוא לא חשב פעמיים לפני שחטף את ההצעה והפקיר את בתו. אני לא סומך עליו בשום צורה וברגע שהוא יחשוב לפנות נגדי הבת המתוקה שלו בהישג ידי. מלודי היא אישה עדינה ופחדנית, אני מתעב את התכונות האלה בה ומכך שהיא חושבת שכל פעם אני אהרוג אותה ללא סיבה. אני מנסה להיות עדין איתה אך זו משימה בלתי אפשרית. מלודי ריזו- רציתי להיות שימושית בעיני אבא שלי, התחתנתי עם גבר מהמאפיה האויבת כדי שיחזקו את המאפיה של אבא שלי וכדי שיהיה בינינו שלום, זו הייתה מחשבה תמימה. לא ידעתי שהגעתי למשפחה של חיות אדם, בעלי הוא אחד כזה. הכינוי של בלייק הוא חסר רגשות וברגע שהכרתי אותו הבנתי למה הוא מכונה ככה. בלייק גבר קר רוח, לא אכפתי ואכזרי. הוא הבטיח לי שיתן לי פרטיות והפר את ההבטחה הזאת לאחר כמה שעות, הוא עושה מה שבא לו ולא אכפת לו איך אגיב. עם כמה שהוא אכזרי הוא נמנע מלפגוע בגופי ונמנע מלהפחיד אותי למרות שרק להסתכל עליו מעלה בי פחד.