אלכס ,נערה מרדנית שבדיוק הייתה אמורה לסיים את לימודיה בפנימייה בה שהתה מאז שהיא ילדה. בדיוק ביום שהיא אמורה להשתחרר הכל מתהפך ומשנה הכל ובעיקר את צורת החשיבה של אלכס והופך אותה למורדת אף יותר. ואז היא פוגשת אותו ובהתחלה? בהתחלה היא שונאת אותו. אדם , הוא מנהל פנימיה לנערים בעייתים הוא לא בחור נחמד ואפילו לא קרוב לזה מידי כמה חודשים הוא מקבל חניכים חדשים חניכים בעייתים והתפקיד שלו זה לעזור להם. הוא טוען שאלכס מתנהגת בצורה מזלזלת ושהיא ילדותית מה קורה שהכל משתנה ואלכס נראת לו באור אחר לגמרי?

הכל התחיל שהלכתי למסעדה עם ירין חבר שלי , ושם פגשתי את האדם ששינה את חיי מקצה לקצה. -אין להעתיק- *תהנו*

קוראים לי שיר. שיר בראון. אני ילדה טובה ורגילה בלי בעיות. יש לי ממוצע 100 ואפס איחורים וחיסורים. לא היו לי אף פעם הערות משמעת. אף פעם לא השעו אותי או ריתקו אותי. בסהכ אני ילדה טובה.

*פתחתי את הטלפון שלי מנסה לחייג לאימי שתבוא לקחת אותי. ~אין קליטה~ שיט. "פאק" אני ממלמלת לעצמי. איך אין פה קליטה לעזאזל!! אני ממשיכה ללכת אך פתאום יד מחסה את פי. אני מנסה להימלט אך אני לא מצליחה. אני מתחילה להתפרע בתוך זרועותיו של האדם שמחזיק בי אך כשאני מולו אין לי סיכוי. לפתע הוא מצמיד לאפי דף עם חומר ולא נותרה לי אפשרות אחרת אלא לנשוף אותו לריאותיי לאבד את שיווי משקלי וליפול כששחור הוא הצבע היחידי שנגלה מולי.* ~~~~ אהבתם?? רוצים המשך?? אתם מוזמנים להכניס את הסיפור לספריית הקריאה שלכם וליהנות מהמשך! *אזהרות* -מכיל תכנים מיניים -מכיל קללות -טיפטיפה התעללות (מכות, הרעבה) -הקריאה באחריותכם ואין להעתיק!! #קריאה מהנה אנשנושים#

"ולאן את חושבת שאת הולכת?" שאל. "אני הולכת עם חברה אני עוד מעט אחזור.." אמרתי. הוא צחק צחוק מר. "תחזרי למעלה ילדה " אמר באדישות . "אני לא מבינה מה הבעיה" "את לא יוצאת מהבית הזה עד שאת מתה!עכשיו טוסי למעלה לפני שאכעס" אמר ורעדתי. בחיים שלי לא שנאתי מישהו כלכך. אבל ידעתי שאני חייבת להקשיב לו אין לי ברירה. ** יכיל תכנים מיניים האחריות על הקורא בלבד!

"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין לנו שליטה עליהם." ***** אמור סוארס, היא יתומה בת 16. היא הגיעה לבית האומנה כאשר הייתה בת 3, ובגיל 10 החלה לחוות התעללות מצד "המקובל" בבית האומנה. 5 וחצי שנים לאחר שהתחילו להתעלל בה, הטבחית אוליביה האהובה על הבית, מחליטה להתערב שוב, והפעם, הרבה יותר חזק. היא שולחת את אמור לפנימייה חדשה, במרכז העיר בוסטון. היא מגיעה לפנימייה הזאת, מלאה בחששות מאיך שהוותיקים יקבלו אותה. אך הכל מתנפץ לה בפרצוף כשהיא פוגשת לראשונה ב"בריון" של הכיתה. ולמרות כל זה, היא לא ציפתה ששם היא תכיר את האהבה האסורה שלה. האחד ששמר עליה והיה לטובתה כשכולם הפנו את גבם אליה בשל עברה. אותו אחד שכבש את ליבה ואהבה הקיימת ביניהם היא פשוט בלתי אפשרית. כך לפחות היא חושבת. "אנחנו פשוט לא יכולים להיות ביחד." אלו הם דבריה אליו. "אני מוותר על הרבה דברים בחיים, אבל על דבר אחד אני לא מוותר, והוא עלייך." זאת הייתה האמירה שלו ביום שבו הוא החליט שזהו זה, הוא רוצה אותה והוא ילחם עליה בכל ליבו. גם אם זה מוצא חן בעיניה וגם אם לא.

סיפורי הוא די מטורף, סליחה תנו לי לתקן את עצמי, הוא מטורף. מרגע החטיפה כל חיי השתנו, לא האמנתי עד כמה מסובכת אני. התעוררתי ביום הולדתי וגיליתי שאני לא מי שחשבתי שאני. החיים שלי התחילו טובים ומאושרים עד לרגעים מסוימים אשר גרמו להורדת הביטחון שלי. יום פתיחת הלימודים הגיע, ציפיתי להתחלה חדשה ומאושרת, עקב מעברי לבית ספר אחר, אך לצערי ההפך קרה, לא האמנתי שבכמה שעות בודדות הוא יגיע.החיים שלי השתנו בשניה שראיתי אותו, קשה לפספס את תיאו בראון, גבר מושך ומסתורי. הוא ידע שאני שלו מהרגע הראשון שראה אותי, הייתי תמימה, לא הכרתי את העולם שלו, עולמו של אלפא תיאו, עולם ציותים בלתי נגמרים, חוקים, עונשים. תמיד הוא היה כה מסתורי, הוא התעלל בי ובאותה נשימה שבה את ליבי. עולם הזאבים נגלה לנגד עיניי, אני שלו, אני המיועדת שלו. כל חיי היו שקר אחד גדול. אלפא תיאו תמיד התנהג אליי בצורה נוקשה, עשיתי משהו לא בסדר, אני מקבלת חינוך, או במילים אחרות עונש. דרכו שלו הייתה רעה, נוקשה, קשה. חינכו אותו לדבר אחד יחיד, שליטה. תמיד עברה בתוכי התחושה שהוא הזאב הרע, אבל הוא רק ניסה לשמור עליי, אלפא לא ידע להרגיש רוך ואהבה, אבל זה בסדר בשביל זה אני נמצאת בחייו, ואני מודה לזאב הרע שלי,הזאב שגרם לי לפרוץ את חומות התנהגותי, הזאב ששמר עליי מגורלי.

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

-גמור- "הנה הכלבה הקטנה" אמר "עכשיו תקבלי את מה שמגיע לך" הוסיף ונתן ללין אגרוף בלסת חברו תפס את לין מאחור ולא נתן לה אפשרות לברוח הוא התקדם אל לין כשהיה מספיק קרוב לין בעטה בבטן שלו הוא נפל על הרצפה ו... ניק-יורש העולם התחתון אין אחד שלא פוחד ממנו מקבל כל מה שהוא רוצה! לא אוהב שאומרים לו לא. לין-ילדה די שקטה אבל עקשנית! אין להם הרבה כסף היא לא סומכת כל כך בקלות על אנשים ודי קשה לה להיפתח אליהם אהבה? בשבילה סתם עוד בולשיט •קללות •אלימות מה יקרה שניק ולין יפגשו? הם יתאהבו? ישנאו?