ליילה תומפסון, בחורה שקטה ורגועה. בעלת שיער שטני ועיניים כחולות כים. בת 24, ובדיוק אמורה להתחיל עבודה חדשה בפעם הראשונה בחברה גדולה. לא, זו לא עבודת חלומותיה, אבל היא צריכה לכלכל את עצמה וזו העבודה היחידה שהתקבלה אליה. מזכירה, מזכירת המנכ״ל. ליילה עוד מצעירותה תמיד חלמה להצליח בחיים. אולם הדרך לשם השתבשה לה. בחור אחד, קאי די-ליאון, שלמד בכיתתה שבע שנים קודם לכן, בגיל 16-17. הוא הצליח לגרום לה בפעם הראשונה להרים את עיניה הכחולות מהספרים, ולרגע, לרגע לא לחשוב על לימודים. הוא היה הכל בשבילה. היא אהבה אותו. אך חבורתם נקטעה ברגע אחד. תאונה קטלנית. קאי נפצע ואיבד את זכרונו ואת כל מה שקשור אליה. באותה נשימה עזב עם הוריו לאיטליה, שם נולדו הוריו, משאיר את ליילה מאחור. העזיבה של קאי הייתה קשה מנשוא. ליילה סיימה את הלימודים בציונים מדורדרים, וכמובן שלא התקבלה לאן שרצתה. היא לא זכתה לראותו שוב. כך קאי נשאר בגדר זיכרון. זיכרון ילדות. -- טריגר: תוכן מיני, לא מפורט יותר מדי, אך קיים ועוד טריגרים נוספים

"קים," ניסיתי לתפוס בידה אך היא הצליחה להתחמק רגע לפני. "לעזאזל, קים. פאקינג תעצרי!" המזל שלי היה שהצעדים שלי היו גדולים ומהירים יותר. הצלחתי לתפוס במותניה ולסובב אותה אליי. היא הביטה בי בעיניים ירוקות וסוערות. "מה?!" היא צעקה ודחפה את ידיי ממנה. "מה אתה פאקינג רוצה ממני?!" היא צעקה והעבירה את ידה בשערה השחור שגלש על גבה. "מה?! מה לעזאזל אתה רוצה ממני, ג'יימס?" היא שאלה והתקרבה אליי. "לא אמור לעניין אותך עם מי אני יוצאת, מה אני עושה, איך אני חיה את החיים שלי. פאק אתה לא -" היא עצרה ולקחה נשימה עמוקה, בעודה מרסנת את הדמעות שהחלו לבצבץ בעיניה. "אתה לא תתערב בחיי." - להיות העוזר האישי של מנכ״ל חברת בידור מצליחה, זה לא בהכרח הכי קל. לא כשהוא לפעמים חמום מוח, לא כשהמזכירה האישית שלו היא אשתו, לא כשיש לו ילד בן שנה והוא בקושי ישן בלילות, והכי חשוב: לא כשיש לאשתו חברה טובה, פאקינג שווה מכף רגל ועד ראש, כשהיא משגעת אותו ועוד יותר, משגעת אותי. קוראים לי ג'יימס קָלַפִּינוֹ, וזה הסיפור שלי. ... ספר שני לזיכרון ילדות מומלץ לקרוא קודם את הספר הראשון, בשביל להבין את העלילה- מכיל ספויילרים לספר הקודם לא ממליצה לקרוא ההפך טריגרים: תכנים מיניים, תאונת דרכים