'טימוורק' היא פנימייה שנועדה לגבש קבוצות חברות ולפעול למען עבודה בשיתוף פעולה ועבודת צוות. כשבריאנה מגלה על פנימייה זו, היא מחליטה לעבור אליה ביחד עם חבריה הטובים - ריף וקימברלי. היא מקווה להשיג בפנימייה זו שינוי טוב בחייה, שינוי שיביא איתו קרבה אל חבריה הטובים וזמן איכות יחד. מטרתיהם המשותפת הייתה להתקרב ולצבור חוויות משותפות. לאחר שהשלושה נרשמים ומגיעים לפנימייה, הם מבינים כי הם לא ישיגו את רוב הדברים אליהם שאפו להשיג בפנימייה הזו. חלה אי הבנה; כל אחד מהם ייצטרך להתמודד עם שותף אחר וזר בפנימייה למשך שנה שלמה. איך בריאנה תתמודד עם השותף שלה? האם הכל יהיה שונה לאחר שתפגוש בו? האם היא תצטרך להתחרט על כך, או להיות אסירת תודה? -------- - סיפור גמור.

אני שונאת להודות בזה אבל אני מוזרה. אני לא נולדתי נורמלית, יש לי בעיה בריאותית. היא לא נפוצה כל כך אבל כל דבר הכי קטן שמלחיץ אותי או מפחיד אותי גורם לי לשהק, בהיסטריה. (מה שממש מפגר כי אני אוהבת סרטי אימה) בשביל זה יש לי משאף מיוחד, הוא משחרר, בנוסף לאוויר, תרופה אבקתית שנמצאת במשאף. אני שונאת להיות שונה, "מיוחדת" אבל זאת מי שאני. זואי קיין, הילדה המשונה. תמיד התאמתי את הבגדים שלי והמראה שלי למחלה שלי, זאת אומרת שאני הילדה שמציקים לה בבית ספר, הילדה החנונית. אבל, מה יקרה כשאני אתקל בבחור שלא יהיה לו אכפת מכל זה? הוא...ישנה אותי. © כל הזכויות שמורות לי.

״למה אנחנו נופלים אתה יודע?״ לחשתי מניחה לרוח לשאת את המילים שלי. הרגשתי את המיטה מתקפלת תחת המשקל הנוסף וחיוך קטן ועצוב הופיע על פניי ״למה?״ הקול שלו גרם ללב שלי להחסיר פעימה, הכרחתי את פי להיפתח והמילים נשפכו ועשו את דרכן אליו. ״החיים הם לא רק קרני שמש ולבבות, החיים הם מערבולת, מנהרה חשוכה שנראה שאין לה סוף. כול מכה שאנחנו מקבלים היא חזקה יותר מהקודמת ואנחנו נופלים שוב ושוב אבל אנחנו עושים זאת כדי שנוכל להתחזק, כדי שנוכל לקום ולראות את האור בקצה המנהרה״. הופתעתי שהרגשתי את היד הגדולה שלו מלטפת את פניי, מנגבת את הדמעה הבודדה שהצליחה לברוח ולעשות את דרכה על לחיי ״אז למה את בוכה?״. פניתי ישירות אליו, מסתכלת בנקודה בה אני יודעת שהוא נמצא אבל עדיין הייתי עטופה בחשכה. ״אני בוכה כי אני לא חושבת שאוכל לקום הפעם, אני כבר לא יכולה לראות את האור״. כבר חמש עשרה שנה ליילה תומסון מתעוררת לחשכה מוחלטת, מאותו יום שהיא עברה את התאונה הארורה הזאת שגנבה את עינייה והשאירה אותה בעולם של חושך וצלילים, אבל ליילה היא שורדת ושהחיים הכו אותה היא קמה והכתה חזרה חזק יותר. דילן בראון הוא בלש במחלקת רצח שכול חיו סובבים סביב דבר אחד ודבר אחד בלבד: לצוד רוצחים. הוא גבר קשוח וחכם שסומך רק על האינסטינקטים שלו.

״מהיום שראיתי אותה נשבעתי לשמור עליה, על המלאך הקטן שלי. אבל בינינו..? שבועה זה רק מילים, ומילים זה רק אוויר.״ * אזהרות: שפה גסה תכנים מיניים אלימות הקריאה היא על אחריותכן בלבד! (הפאנפיק הגיע למקום 2 בפאןפיקשן, 11.1.16)

*** נואל- good girl המאמינה באהבה. דילן- bad boy סטוציונר. בקיצור- שני אחים שונים, שתי אהבות שונות, והרבה הרבה סיבוכים! ***אזהרה- קשה שלא להתאהב בדילן ;) *הסיפור ייכתב פעם מנקודת המבט של נואל ופעם מנקודת המבט של דילן. * הסיפור עצמו נכתב בשנת 2013 כך שהוא הראשון מבין שלושת הסיפורים שלי ולכן רמת הכתיבה בו נמוכה יותר.

"תעשי חיים במחנה שלך". אמר בעליזות ונופף בידו. "ותהני עם דור". הוסיף לאיחוליו. "טוב". אמרתי כמעט בלחש והוא הסתובב לפסוע אל המבנה. הוא הלך והמשכתי לצפות בו, מוציא סיגריה מהקופסה ומדליק אותה. באותו הרגע, הדמעות זלגו באיטיות אחת אחרי השנייה, בזמן שהוא נושף בנוחיות את העשן מפיו. נכנסתי למונית כשעיניי עדיין תקועות על הילד המבודד והערס שמתהלך לו שם בדרך אל המקום הכי נורא בחייו. סגרתי את הדלת והתמקמתי במקומי כשפניי חיוורות ורטובות מדמעות. "סיימתם את הפרידה שלכם?" קרא נהג המונית והביט בי דרך המראה הפנימית באוטו. "סע". הוריתי במלמול והוא נסע כבקשתי, מעדיף לא להתווכח.

*גמור* הכירו את מאדיסון האריס, בחורה בת 23,חיה בניו יורק בדירת שותפים ומזכירה של בכיר בחברת Apple. ובצד השני,הכירו את גרייסון היל,בחור בן 24,עם דירות בכל רחבי ארצות הברית ומבין הבכירים בחברת Google. הכל משתנה בחייהם של השנים כאשר הם מכירים. כןןןןן אני קיטצ'ית רצח get over yourself people

"גם מסע בן אלף מייל, מתחיל בצעד אחד"/ לאו צה. כל אדם עובר כמה מסעות במהלך חייו, אפילו לחיים עצמם אפשר לקרוא מסע אחד גדול ולא צפוי. כל מסע רווי קושי יכול להסתיים בהצלחה, כל מסע מהול בעצב יכול להסתיים בשמחה. כל מסע, אחד של מאה מייל או אחד של אלף, מתחיל בצעד אחד בודד לעבר המטרה. ואיך זה מתקשר לסיפור? תצטרכו לקרוא כדי לדעת את התשובה.

..״תומס ישב עם סיגר בפה וכוס הויסקי מלפניו , חטפתי את הסיגר והכנסתי אותו לפה שלי , לוקחת את תשומת הלב מכל הסובבים, תומס היה בגופיית סבא מלוכלכת שהדגישה כל קימור בשריריו, הוא הביט בי משועשע ״אולי אני ינסה גם לשחק בנים?״ הם צחקו ונתתי להם מבט רציני, אדם, שזיהיתי אותו משיעורי ספרות התחיל לצחוק ״בואי נעשה את זה מעניין ״ התיישבתי לידו ״פוקר סטריפ״ שריקות נשמעו ועניי כולם היו עלי, תומס הרים גבות ״אני בעניין ״ צעקתי בהתלהות ״ קים אולי לא כדאי ש..״ ״נו קדימה תומס די להיות כבד״ לקחתי את כוס הויסקי שלו וסיימתי אותה בשניה וסבלתי מכל רגע.״ קים מונטגמרי גדלה עם כפית הזהב בפה. חיה בין עיר עיר עם אביה איש העסקים הגדול והנודע אך למרות הכול תמיד ברחה מחיי הזוהר. היא פוגשת במקרה את תומס. נער פרוע שחיי בין עבודות, הולך עם חצי מהבנות וחיי את חיו בקלילות בלי אישה שתשלוט על חיו. למרות שהתחילו ברגל שמאל עוזר לה תומס לשמור על הסוד הקטן שלה ולנסות לעזור לה לחיות את חייה בלי שידעו על אביה- הבוס הנורא של מיאמי בבית המלון בו תומס עובד. הידידים הטובים בסופו של דבר משנים סטטוסים ללא הפסקה אבל נראה שהסביבה לא תמיד לטובתם... סיפור מדהים לא תתאכזבו.

-גמור- לכל אהבה ראשונה מגיעה הזדמנות שנייה. המשך לI'll take care of you