מאז שהיה ילד בן שמונה, ג׳יידן קלרמן מצא נחמה בשיחות הארוכות שלו עם מדיסון. היא הייתה קולו הבטוח בעולם מלא רעש, החברה הסודית שהכירה כל מחשבה שלו עוד לפני שהוא עצמו הבין אותה. במשך שנים הם דיברו, כתבו, חלקו הכול - חוץ מדבר אחד: פגישה אמיתית. עכשיו, ג׳יידן הוא הקפטן החדש והנחשק של קבוצת ההוקי בקולג׳. כולם רואים בו מושלם - עד כדי כך שאף אחת לא מצליחה לגעת בלב שלו. כי הלב שלו כבר שייך למישהי שמעולם לא ראה. אלסי מדיסון נושאת עמה סוד אפל וטראומה שהשאירו בה צלקות שהיא מסתירה היטב. הפחד שג׳יידן יראה אותה באמת, יראה מה קרה לה, ולעולם לא ידבר איתה שוב, גרם לה לשמור על המרחק. אבל כשהיא מתקבלת בדיוק לאוניברסיטה שבה הוא לומד, העולם שלה מתנגש בעולמו והפעם אין דרך לברוח. הוא לא יודע שהיא היא. היא לא יודעת אם תוכל להמשיך להסתתר. ג׳יידן ואלסי יצטרכו להתמודד עם השאלה הגדולה מכולן האם אהבה שנולדה מאחורי מסך תוכל לשרוד את האור המסנוור של המציאות?

״הדם שלי שורף מכמיהה אליך, יקירתי. תחזרי אליי. תפסיקי לענות את שנינו, את יודעת שאני המיועד לך. אין טעם להכחיש.״ חום גופי עולה ועולה והשריפה שהוא מדבר עליה צורבת גם אותי. ״אתה מתבלבל ביני לבין מישהי אחרת. כמה עוד פעמים אני אומר לך שאני לא המלכה השחורה?״ ״גם אם תגידי את זה עוד אלף פעמים זה לא יהפוך את זה לנכון. אפילו אם את חושבת שאני משקר לך, האגם לא משקר. החברה הכי טובה שלך לא משקרת.״ הוא מופיע מולי בפתאומיות, פניו הסקסיות במרחק נשימה ממני. הוא חתיך בצורה שקשה לתפוס. ״את לא יכולה לברוח ממני,״ ידו העוצמתית מחליקה על הלחי שלי והליטוף העדין בוער בכל מקום בגופי. ״אין מקום מספיק רחוק בעולם הזה ובעולמות שמעבר לו שלא אמצא אותך. כשתביני את זה, כשתביני שנולדת למעני ונולדתי למענך נוכל לכבוש את העולם. נשלוט בו ביחד מקצה לקצה.״ ״השלטון שלך קורע את העולם,״ אני סותרת לידו. ״אין לי שום כוונה להצטרף למחול ההרס שלך. לא משנה מה יקרה, לא משנה מה קבע הגורל אני אתנגד לו ולך עד המוות. כשתבין את זה החיים שלך יהיו קלים.״

"מה עכשיו קפטן?" "הנוהל הרגיל. תהרגו את כולם." אני משיב ונשען על דופן עמוד המפרש, מביט בשיעמום בחיילי המלך שצורחים לכל עבר. יש שמתחננים לרחמים, יש שמנסים להזכיר לי את העבר המשותף שלנו. אבל כמו שהם שכחו אותו כשעינו אותי, גם אני שוכח אותו שאני מוציא אותם להורג. יש כאוס כל הסיפון, ואז אני קופא כשאני שומע, "שמע ישראל ה' אלוהנו ה' אחד." זה קול נשי, מפוחד ורועד. "עצרו!" אני קורא אבל מאוחר מדי כי החרב מונפת באוויר ממש מעל הצוואר שלה.

ג׳נוארי קלרמן היא מתעמלת אומנותית מצטיינת עם שאיפות אולימפיות. בלילות היא כותבת סמאט חובבת שמוציאה את תסכולי החיים ואת רגשותיה על הגיבורים המסכנים שלה. כשהיא פוגשת לראשונה את דין דיאנג׳לי הקפטן החדש של נבחרת ההוקי של בליית׳, האויבים המושבעים של פנוויל הקבוצה שבה משחק אחיה האהוב ניצוצות עפים. ג׳נוארי יודעת שהקשר שלה עם דין נתון לכישלון וכמובן שאין סיכוי שהיא תתקע סכין בגבו של אחיה ותלך עם האויב שלו. אבל ככל שהיא מנסה להתחמק ממנו ככה הוא רודף אחריה יותר ויותר כי דין לא רגיל לקבל דחייה. המשחק בניהם מגיע לנקודת רתיחה וכשגנוארי מגלה שדין הוא התשובה לטעם המאוד יחודי שלה במיטה והגבר היחיד שמסוגל להתמודד עם הרצונות והתאוות שלה הכל הולך ומסתבך. הם נשבעים להשאיר את הקשר בגבולות הפיזי ובמחשכים אבל מהר מאוד הם מגלים אחד את השנייה. כשהרגשות מאיימים לסבך הכל על שניהם להחליט אם לקשר הזה יש סיכוי או שהוא נדון לכישלון מההתחלה.

"אתה לא באמת רוצה אותי, אתה בכלל לא מכיר אותי. אני נוראית." "את תהיי מושלמת עבורי." "אני אעשה לך כל כך הרבה כאב ראש שתתחרט על היום שהכרת אותי." "אקח משכחי כאבים." "תחיה על משכחי כאבים?" "אם זה מה שצריך לעשות כדי להתחתן איתך, כן." "למה אני?" אני שואלת בוחנת אותו. "תקראי לזה גורל." "ועכשיו תענה ברצינות, למה בחרת בי?" -הוא לא יכול לענות לה על זה-

כשסוואנה קולדוול פוגשת את דיוויד רוגן בשנה א׳ בקולג׳ חייה משתנים ללא הכר. לאחר שחיה חיים מוגנים והייתה מוקפת במשפחתה החרדתית יש לומר לראשונה בחייה היא לומדת מה הוא חופש אמיתי עם בחור שהיא נמשכת אליו מהשניה הראשונה שמבטיהם מצטלבים. אבל אז חרדה בריאותית מערערת את יסודות מערכת היחסים שלהם וסוואנה רוצה משהו שרוגן לא יכול לתת לה. הם נמשכים זה לזו כמו מגנטים ארורים אבל סוואנה נחושה לקרוע את המשיכה ולהמשיך הלאה בעוד רוגן מנסה להתמודד עם שינויים שנוחתים עליו בכל רגע ועם טראומה קשה מעברו שמאיימת להרוס את עתידו. שניהם מקווים לסוף טוב אבל נראה שאולי הוא לא בקלפים בשבילם אחרי הכל.

תקציר ניתן למצוא בכל האתרים

"אם תיגע במישהו בטריטוריה שלי שוב," אני אומר בקור רוח, "אני אדאג שהיד הזאת תישאר בטריטוריה שלי בזמן שאתה לא." "היא גנבה ממך, אתה צריך להודות לי על שעצרתי אותה," אומר אלמון ומצביע על האישה מאחוריי. אני מביט אליה והיא מתכווצת תחת מבטי. אני משיב את עיניי לאלמון. "לשפחות שלי יש אישור לקחת מהשדה שלי חיטים, זאת לא גניבה." אני מגן עליה. אלמון צוחק צחוק רע, "אבץ, אתה מזהה את כל השפחות של האדון שלך. האם האישה הזאת היא השפחה של עוז?" הוא שואל. אבץ מסתכל על הבחורה שמהדקת את הצעיף על גופה, רועדת. רק לפי תגובתה אני יכול לומר שהיא אינה נמנית על אחת השפחות שלי. היא באמת גנבה ממני. "לא אדוני, היא אינה אחת השפחות שלך," אבץ אומר את האמת על אף שאני יודע שהוא רוצה להקשות על אלמון ככל היותר. "לא גנבתי..." היא לוחשת בקול רועד, "אספתי לקט מהשדה שלך אדוני..." היא מוציאה מכפל הבגד שלה שלוש שיבולים בודדות ומתקרבת אליי. היא מושיטה לי בידה הפתוחה והעדינה את שלושת השיבולים. "אני מצטערת שלקחתי שלוש. אתה... אתה יכול לקחת אותן..." הקול שלה חנוק מרגש כאילו השיבולים הבודדות האלו הן אלו שיקבעו אם היא תחיה או תמות.

מיכאלה ארבל חוזרת למושב ילדותה בגולן, לנופים עוצרי הנשימה שבהם גדלה על מנת לעזור לחברה הכי טובה שלה, נועה שטיינברג לבנות מלון בוטיק בלב החווה של משפחת שטיינברג. מיכאלה מקווה שהחודשים בגולן יתנו לה הפסקה ממרוץ החיים המטורף במרכז ויעניקו לה בהירות וצלילות לגביי מערכת היחסים הפצועה שלה שנראה שעומדת על סף תהום. במושב הקטן שבו מכירים כולם את כולם חזרתה של הבת האובדת מעוררת גלים ומעלה באוב את מערכת היחסים של מיכאלה עם יפתח, בן המושב שהיה נער הזהב בימים עברו ועכשיו הוא איש אדמה זועף ומתבודד. הפגישה המחודשת בין מיכאלה ויפתח פותחת פצעים ישנים וזכרונות עבר כואבים. מיכאלה נחושה בדעתה לפרוץ את החומות של יפתח בעוד הוא נחוש להגיף את תריסיו ולטמון את עצמו בעבודות החווה הרבות. ככל שעובר הזמן מיכאלה ויפתח נאלצים להתמודד עם מה שרצו להשאיר מאחור ולקחת החלטות קשות בנוגע לעתידם.

דוסון דוהרטי הוא הקפטן הנערץ של קבוצת ההוקי הנחשבת ביותר בליגת הקולג׳ים. יש לו קבוצה מדהימה, חברים טובים שהפכו לאחים מבחירה במרוצת השנים ועתיד מזהיר בליגה המקצועית. כשהקבוצה בהנהגתו זוכה בפרוזן פור בפעם העשירית ברציפות זו סיבה למסיבה. ליל החגיגות מוביל אותו היישר לזרועותיה של גריי פרקינס, קפטנית נבחרת הנשים של פנוויל, הקולג׳ היריב הגדול ביותר לקבוצתו של דוסון. לשניהם ברור שזה לילה אחד ויחיד של עונג ואובדן חושים. מכאן דרכיהם מתפצלות ולעולם לא יפגשו עוד אלא אם כן מדובר במשחק שבו הם בצדדים מנוגדים של המתרס. אבל אז אירוע לא צפוי הופך את חייהם ומשנה אותם ללא היכר. עכשיו הם נאלצים לעמוד בפניי שינויים אדירים ולהעמיד במבחן את מערכת היחסים החדשה והמהוססת בניהם.