יקיר הוא התלמיד הכי בעייתי בתולדות כפר הנוער ״אורנים״,הוא נשאר כיתה בזמן שחבריו לשכבה ברובם מצליחים להשתקם מהריסות חייהם ולהתגייס לצבא. תמר היא נערה קשוחה שמסתירה בליבה את הסוד האפל שלה,תמר מגיעה ל״אורנים״ על תקן בת שירות בשנתה הראשונה לשירות. מהר מאוד היא מבינה לאן הגיעה,ושיקיר לא הולך לעשות לה חיים קלים... ״אני מזהירה אותך מראש, שכבת י׳ב השנה מאוד...״היא מחפשת את המילים, ״מאוד מאתגרת,ובמיוחד תלמיד אחד״. לפתע נער גבוה ורחב בגופו נעמד כחוצץ בין שנינו,הוא מביט ישירות בעיניים והמבט שלו הוא בגווני אפור ירוק. ״אני אקצר לך את זה ריקי״הוא מסובב את ראשו אל המנהלת שעומדת מאחוריו, ״אני יקיר,ואני התלמיד האחד הזה.״הוא טוחב סיגריה לפיו,מעביר בי מבט ואז במנהלת ועוזב את המקום.

'...רגלייה נכרכו סביב פלג גופו התחתון שלו באוטומטיות שעוררה אותו יותר, שפתיו טורפות את שפתיה, ולשונו עוברת על שפתייה מבקשת רשות כדי להיכנס. דניאל פלטה גניחה שגרמה לברנדון לנהום. הוא היה עטוף כולו בה. בריח שלה, בגוף שלה, בתשוקה שלה. הכל בבת אחת. הוא מצמיד אותה חזק יותר אל הקיר הקר נגד עורה החם והמשתוקק. דניאל החלה להתחכך בגופו, מעוררת את איברו לעמוד בדום לפנייה. "פאק," נהם על שפתייה. "פאק," היא החזירה באנחה' * * * דניאל רוס מתמודדת עם צלקותיה מעברה הקשה בעזרת הדחקה, הכחשה והמון עבודה. היא הגיעה לסן פרנסיסקו בשביל התחלה חדשה עם עבודה חדשה וחברים חדשים, אך עד מהרה הכל משתבש כשהיא פוגשת אותו. ברנדון קול, בעל החברה הכי מצליחה בסן פרנסיסקו. גבר יפהיפה, מכור לעבודה, שחצן, יהיר, עם אגו בשמיים ומרושע שאין כמותו. שם את עיניו על דניאל מהפגישה הראשונה שלהם, בדוכן הקפה. היה בה משהו שמשך אותו אלייה, הפגיעות שלה, חוסר הביטחון שלה. היופי שלה. הוא רצה להכניס אותה למיטתו מרגע שעינייה הירוקות הופנו לעברו לראשונה. אך מהר מאוד מתגלה לשניהם פרט חשוב בחייהם ויחסם אחד לשנייה משתנה לגמרי. יחסי שנאה נוצרו בין ברנדון ודניאל, או לפחות זה מה שגרמו לעצמם לחשוב.. מכיל תוכן מיני, שפה בוטה, ותכנים קשים לקריאה

אמה וברנדון חברים מאז שהם מכירים. הם תמיד יחד, הם שקטים ופחות מתערבבים. אבל חייהם השקטים משתנים לגמרי שהתאומים החתיכים של בית הספר מתעניינים בהם קצת יותר מידי. ברנדון לא ממש הבין שאיליי מנסה להתחיל אותו בלי סוף ואמה מרגישה שהיא בחלום שהתגשם שהבחור עליו חלמה סוף סוף מסתכל עליה. דבר מוזר ביותר קורה להם. שני התאומים החתיכים של בית הספר מחזרים אחריהם. למה שניקי מגנט הבנות התעניין דווקא באמה? במיוחד שהוא יודע שהיא מאוהבת בו כבר שנים בדיוק כמו שאר הבנות, כמהופנטת אחריו. ולמה איליי אחיו הכובש התעניין ברנדון? הוא מעולם לא התעניין בגברים קודם לכן אז למה? למה הם? אך פתאום החברים הלוזרים של התיכון מוצאים את עצמם באמצע תשומת הלב של התאומים השולטים על בית הספר? תרצו לדעת ? מוזמנים לגלות. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

כשמיה נחתה בארץ בפעם השניה בחיה, אחרי המון זמן שלא הייתה בישראל, היא מיד רצתה לקחת את הטיסה בחזרה. היא לא רצתה להישאר דקה אחת בארץ אחרי שתסיים את השנה ושימלאו לה שמונה עשרה. אך ברגע שמיה מגיעה לבית ספר החדש, מכירה את האנשים החדשים ומסתגלת לסביבה החדשה שלה, היא מכירה את האחד שלא מפסיק לשגע בנות בשכבת יב׳ או בכלל, בכל התיכון. היא לא ידעה שההיכרות איתו תשנה את חיה, היא לא ידעה שהיא תימשך אליו ותגרור אחריה שונאים ודרמות, היא לא ידעה שכל צעד קטן שלה הוא מסתכל, היא לא ידעה שהמגע שלו יעורר בה תשוקה ודברים שלא ידעה שאי פעם קיימים בה, כי כל מה שהיא רצתה זה לשמור על פרופיל נמוך, לסיים את השנה ולחזור בחזרה לספרד. אך האם מיה תצליח לעמוד בהבטחה שלה, לטוס בחזרה ולהמשיך בחיה שנעצרו בן רגע? *סיפור זה הוא סיפור ישראלי, משהו חדש שאני מנסה ומקווה שתאהבו. חוות דעת, הודעות וכל דבר שרק תצטרכו, אל תתביישו להגיב או לשלוח הודעה! אוהבת המון* *מכיל שפה גסה, תכנים מיניים*

כשאדם רוצה להתפרק הוא צורח, או בוכה, או כותב. אצל קימברלי רייסון המצב קצת שונה, כי הדבר היחידי שעוזר לגוף שלה להרפות ולמועקה הכבדה שבגרונה להתמוסס, היא נשיקה- איתו. ❞ שפתינו נעות בתיאום מושלם. אני עוצמת את עיניי וכך גם הוא. כל המחשבות, החששות, העצב..הכל מתפוגג בשנייה. אנחנו מתנתקים בשקט. מביטים בשמש שהפכה בינתיים לאדומה ומתחילה להיעלם לה אל תוך הים הכהה. אני נושמת עמוק ועוצמת את עיניי. סוף סוף התפרקות. ❝ #1 רומנטיקה

אדל בת ה17 היא ילדה שקטה, לומדת ביא׳. כשהיא עולה לאוטובוס היא פוגשת בבן, חייל לוחם בגולני בן 20. בן השטותניק והפרוע גורם לה להתאהב בו בשנייה. שניהם מתחברים מהר ואפילו הופכים לזוג מהסרטים. האהבה ביניהם לא נגמרת ואפילו לא לרגע, אבל אז מקרה אחד ממוטט אותם לגמרי. ״היי, דלה שלי, אני מבטיח שיהיה בסדר״ לחש ונישק את שפתיי ואני הנהנתי בשקט. ידעתי שיקרה משהו. אני ידעתי. הפחד אכל אותי מבפנים אבל לא רציתי לספר לו. הוא עטף אותי אליו ואני צחקקתי. ״תודה שאת כאן״ לחש ואז נישק את מצחי בפעם האחרונה ויצא מהדלת. לפתע ראיתי מכתב נופל מהתיק שלו. ״בן!״ קראתי והוא הסתובב אליי בשאלה. ״לא.. לא משנה, אוהבת אותך!״ אמרתי בחיוך ודמעות עמדו בקצוות עיניי. בן הנהן והלך ואני הרמתי את המכתב ואחזתי בו. ׳מכתב פרידה לקטנה שלי׳ הלב שלי הפסיק לפעום לרגע והרגשתי שאני מתמוטטת. הוא רשם לי מכתב פרידה. התפללתי שלא אצטרך את המכתב הזה ושלא אראה אותו יותר לעולם.

החיים שלי יולי ברנע היו די פשוטים , בית ספר וללכת לישון ב10 כדי לקום עירנית , ובימי שישי בלילה לצאת למרכז עם החברות הכי טובות שלה . היא יפהפייה , היא טובת לב , חמה ואוהבת . בת להורים דואגים ואוהבים ואחות קטנה לאח גדול בצבא , מצליחה בלימודים . לא שותה ולא מעשנת .לא יוצאת למסיבות , שומעת שירים שקטים רובם באנגלית , לא מתחצפת ואף פעם לא שוברת את החוקים . - רועי לוי , כל אחד באיזור באר שבע ידע שבכל מקום שרועי נמצא .. יש בעיות רועי קר לב , אדיש , חמום מוח ובעיקר אגואיסט , הוא משחק בבנות ונחשב ל״זיין״ של באר שבע והסביבה . הוא עשיר , וחיית מועודונים , אין לו בעיה להסתבך בידיעה שאבא שלו ידאג להכל . הוא שותה ומעשן ומיותר לציין שמשתמש בסמים . הוא לא אחד כזה שאכפת לו מאחרים , את רוב הזמן שלו הוא מבלה בלהיכנס לצרות . מה קורה כששני הפכים מתאהבים ? והאם זה לטובה?

ומבין כולם שמתי לב רק אליה. מתקרבת אלינו במהירות רבה, נעמדת מולי ומבלי אפילו לדבר הרימה את ידיה לפניי, ושפתיה נצמדו לשלי בעדינות.

יסמין פרח, בת 18, תלמידה ממוצעת. צינית. ששונאת שאומרים לה מה לעשות. היא בטוחה שהשנה האחרונה שלה בתיכון תהיה משעממת כמו כל שנה. אבל כשמורה חדש למתמטיקה מגיע לתיכון, כולם מתאהבים בו בשנייה. חוץ מיסמין. היא לגמרי שונאת אותו... בעיקר את עצם העובדה שאין לה סיכוי לגשת לבגרות. בלעדיו. #1 ספרות לנערות

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋