הסיפור בין מתן ועמית נוגע בשאלות של זהות, כאב וצמיחה אישית. "התפוח הירוק" לא רק מראה לנו את הרגעים הקטנים של החיים , אלא גם עוסק במאבק הפנימי שלנו בין הרצון להחלים ולהיות שלם עם עצמנו לבין ההבנה שאין פתרון קסם לכאב, בין הרצונות שלנו לעתיד לבין מה שהחברה והסביבה משפיעה עלינו לעשות. עוד קצת ויגיע הרגע ובו הם יגלו שאין דבר רע בלבקש עזרה ולפתוח את הלב לאהוב. **** ⚠️טריגרים ⚠️ פגיעה עצמית הפרעות אכילה התעללות נפשית מצד הורה. בריונות אלימות קשה מקווה שתהנו🍏💚

[COMPLETE][EDITING] Ace Hernandez, the Mafia King, known as the Devil. Sofia Diaz, known as an angel. The two are arranged to be married, forced by their fathers, joining the two Mafia's. But Sofia eventually learns, even the devil was once an angel. Cover by @alluringathena *This book is more of a romance book than Mafia book and I hope you enjoyyy*

״לעולם לא חשבתי שאני אציל אותה,אבל הצלתי, והיא הצילה אותי.״ ג׳יימס לייק,או בשם חיבתו ג׳ים,הוא הבריון שלי, בחיים לא חשבתי שבריון יכול להיות כל כך חתיך. אבל הוא שונא אותי,רק חבל שזה לא הדדי. וקסי אלבארס היא הילדה השקטה,אבל היפה מכולן, היא כמה רמות מעל כל הזונות בתיכון הזה, אבל אני והיא פשוט לא נועדנו להיות. הספר בעצם מדבר על שתי נערים שהשנאה לא הדדית משני הצדדים לאוהבים,אבל דברים מסתבכים אחרי הנשיקה הראשונה והאמיתית שלהם, הם בטח יחשבו:״עברנו מלא עד עכשיו,מה זה יכול לעשות לנו?״ אבל מה שהם לא יודעים שמה שהם עברו עד עכשיו, זה רק ההתחלה. הספר הראשון בדואט:בריון על אופנוע.

אנטוניו דה מארינו, הגבר שאיתו אני נאלצת לבלות את כל שארית חיי. מה אני חושבת על העובדה הזו? זה לא משנה, גם ככה לאף אחד לא באמת אכפת. כל חיי חייתי עמוק עמוק בתוך המאפיה, הודות לאבי. לא בחרתי בחיים האלו, הייתי שייכת למאפיה מהרגע בו נולדתי ואני אהיה שייכת לשם עד הרגע בו אמות. אי אפשר לברוח משם. לארה מנצ׳יני, זאת אני. הילדה שאף פעם לא חוותה ילדות נורמלית וסבירה, הילדה שנאלצת להתמודד עם חיים מורכבים מהרגע בו נולדה ועד לרגע בו תוכל לשנות את המציאות, בתקווה שתצליח.

כשפקחתי את עיניי כאב חד פילח את גופי. הכל כאב לי- הצלעות, הפנים, הידיים. האוזניים שלי רטטו בציפצוף מתמשך, מונוטוני. באיטיות מייסרת כל חושיי שבו לפעול והתחלתי להיזכר במה שקרה רגע לפני שהתעלפתי שאיבדתי את ההכרה. ריפרפתי בידיי במהירות על גופי, מוודאת שאני עדיין לבושה. למזלי הבגדים עדיין היו לגופי. נשמתי לרווחה. נגעתי בזהירות בלחיי שכאבה מאוד והנעתי את אצבעותיי בעדינות עליה כדי לוודא שלא נשברה. כאבי תופת פשטו בגופי בגלים. שמתי לב שאני מכוסה בשמיכה אך לא הבנתי היכן אני נמצאת. החדר בו הייתי לא היה מוכר. היכן אני, לעזאזל? נדרכתי כששמעתי קול מוכר פונה אליי. "אף אחד לא נגע בך, את בטוחה עכשיו."

חייה של נינה משתנים אחרי תאונה. עולמה המשעמם והריקני מתהפך לגמרי, יצורים על טבעיים, אנשי זאב , ערפדים, שדים, מלאכים ומכשפות מתגלים לעיניה. נינה הופכת לאחת מהם, החזקה שביניהם, היא מנצלת את הכוחות שלה ולא בדרך הטובה עד שהיצור שנתן לה אותם רוצה שתשלם את החוב שלה בחזרה. הסיפור גמור 5.1.18 עונה 2 ירדה מהפרופיל לצורך שכתוב

כשאת עלולה לאבד את כל זכויותייך בגיל עשרים, את לא סוטה מהמסלול המוגדר לך. את עובדת קשה, מקרקעת את תשוקותייך למטרות מציאותיות, ולא שואלת יותר מידי שאלות. ג'וליאט כמעט הצליחה. נותר לה רק למצוא בן זוג. במקום, היא מוצאת אותה. ידידה בלתי צפויה שפותחת את כלוב השאלות, מתירה את החוטים הקושרים את החלומות לגובה העיניים, וגורמת ללבה לפעום. ◇ על גבריאלה הוטלה משימה. היא אינה יודעת מה התוכנית השלמה או מדוע נבחרה, ולא עומדת לשאול. בדבר אחד אין ספק - היא לא תיכשל. אבל זה הולך ונהיה קשה יותר. המטרה נבונה, חטטנית וכובשת משציפתה, והיא כבר לא מצליחה להבדיל בין אמת למשחק. בין המשימה לרצון אישי. בין אסור למותר. אם היא תנשק אותה... זה יתרום למשימה, נכון? ◇ • ספר ראשון בטרילוגיית "פרוייקט פלא", הושלם • כולל דמויות, מערכות יחסים ופרטים מהקהילה הגאה ♥ (# חידוש לסיפור "ג'וליאט" שהתפרסם בעבר בפרופיל שלי)

פעם היה לי בית להיות בו. פעם הייתה לי אמא שהייתה תומכת בי. פעם היו לי חברים שהיו משמחים אותי. פעם יכולתי ללכת לאן שליבי חפץ. פעם לא הייתי מפחדת. פעם הייתי מחייכת. פעם...פעם היה לי הכל. עכשיו?... עכשיו יש רק חושך. "את יודעת מה הבעיה אצל בני האדם?" "רק בעיה אחת?" גיחכתי "אתם יודעים להעריך את מה שיש לכם רק לאחר...שאין לכם אותו יותר." -"זה דיי אירוני כשמשפט כזה מגיע מאותו אחד שלקח לי הכל."

ג'ו: אני זוכרת את הרגע המדוייק בו פגשתי בעיניים האפורות האלו. עיניים יפייפיות שהטביעו אותי, וגררו אותי איתו למעמקי הגיהנום. הבעיה היא שאני הבאתי זאת על עצמי. אני אומרת לעצמי שאני שונאת אותו, אבל בכל פעם שהוא בסביבה אני מבינה עד כמה זה שקר. חשבתי שלא אכנע, ולא אראה לו לעולם חולשה. לו רק ידעתי עד כמה טעיתי, ועד כמה האופי הצדקני שלי הולך לשנות את חיי. ת'או: ניו-יורק בקרוב תהייה כולה שלי. בינתיים אף אחד לא יודע מי אני, אבל אני עומד לשלוט בכל מה שאנשים מכירים-וגם במה שלא. מאז אותו היום חשבתי שלא אוכל להרגיש שום דבר טוב עוד לעולם. אין לי גבולות, אין לי חוקים, אין לי כבוד, ואין בי פחד. אבל אז הכל השתנה כשהיא הגיעה ותפסה את תשומת ליבי. נראה כי מהשניה הראשונה שעינינו נפגשו אני מרגיש יותר ממה שהרגשתי אי פעם.