"את תשבי כאן. על הברכיים." "עד מתי?" "עד שאני אחליט שזה מספק אותי." נהמתי עליה. גררתי כיסא והתיישבתי מולה כך שפניה פונות לכיווני וידיה מאחורי גבה. היא נשארה כך בלי לזוז במשך דקות ארוכות. מדיי פעם שמעתי אותה בולעת את רוקה בקול. לאחר יותר משעה היא החלה להזיע. פניה היפות נרטבו והלהבות באח שבער השתקפו בהן. "אני צריכה מים." היא לחשה, "בבקשה." היא העבירה את לשונה על שפתיה. התרוממתי ולקחתי מהשולחן כוס מזגתי לתוכה מים קרים הותיישבתי שוב על הכיסא מולה. היא הרימה את עיניה אליי מסתכלת על על כוס המים בידי. שתיתי ממנה מעט וקרבתי לשפתיה. היטתי אותה מעט כדי שתוכל להרגיש מהמים על שפתיה וברגע שהם נגעו בשפתיה משכתי את הכוס ממנה ושפכתי אותה על ראשה. ** מכיל שפה גסה, אלימות מילולית ופיזית, קטעים מיניים מפורטים.

אזהרות טריגרים: אופל וכל מה שנלווה אליו. מה אני עושה כאן? לו הייתי חכמה, הייתי סבה על עקביי עוד לפני שנכנסתי לכאן. בורחת כל עוד נפשי בי, ולא בוחרת להיכנס במודע לכלא בו משעבדים מוחות. אני פוחדת, אבל התכוננתי לזה במשך שנתיים. חלמתי על הרגע שאדרך כאן. אני לא מתכוונת להוריד את הראש ולא להראות חולשה. אני כאן מסיבה מסויימת, ולא אעזוב את כותלי המבצר המחורבן הזה, שמגדיר את עצמו כאקדמיה הטובה בעולם למנהיגים עד שאמצא את מה שאני מחפשת. אותו.