"את תשבי כאן. על הברכיים." "עד מתי?" "עד שאני אחליט שזה מספק אותי." נהמתי עליה. גררתי כיסא והתיישבתי מולה כך שפניה פונות לכיווני וידיה מאחורי גבה. היא נשארה כך בלי לזוז במשך דקות ארוכות. מדיי פעם שמעתי אותה בולעת את רוקה בקול. לאחר יותר משעה היא החלה להזיע. פניה היפות נרטבו והלהבות באח שבער השתקפו בהן. "אני צריכה מים." היא לחשה, "בבקשה." היא העבירה את לשונה על שפתיה. התרוממתי ולקחתי מהשולחן כוס מזגתי לתוכה מים קרים הותיישבתי שוב על הכיסא מולה. היא הרימה את עיניה אליי מסתכלת על על כוס המים בידי. שתיתי ממנה מעט וקרבתי לשפתיה. היטתי אותה מעט כדי שתוכל להרגיש מהמים על שפתיה וברגע שהם נגעו בשפתיה משכתי את הכוס ממנה ושפכתי אותה על ראשה. ** מכיל שפה גסה, אלימות מילולית ופיזית, קטעים מיניים מפורטים.

אזהרות טריגרים: אופל וכל מה שנלווה אליו. מה אני עושה כאן? לו הייתי חכמה, הייתי סבה על עקביי עוד לפני שנכנסתי לכאן. בורחת כל עוד נפשי בי, ולא בוחרת להיכנס במודע לכלא בו משעבדים מוחות. אני פוחדת, אבל התכוננתי לזה במשך שנתיים. חלמתי על הרגע שאדרך כאן. אני לא מתכוונת להוריד את הראש ולא להראות חולשה. אני כאן מסיבה מסויימת, ולא אעזוב את כותלי המבצר המחורבן הזה, שמגדיר את עצמו כאקדמיה הטובה בעולם למנהיגים עד שאמצא את מה שאני מחפשת. אותו.

קאלי מתאהבת בשומר הראש החתיך והמסתורי שלה, שמבוגר ממנה בעשור. ראש המאפיה אוסר עליו להתקרב אליה, אבל היא תעשה הכל כדי לכבוש את ליבו. הוא הציל אותה כל כך הרבה פעמים מעצמה ואין לו מושג אפילו. אין לו מושג מה הוא הפך להיות עבורה. היא רק רוצה לגרום לו לראות אותה, אבל העניינים מסתבכים. סודות אפלים נחשפים וצעדים ננקטים שאין מהם שום דרך חזרה.