"קומי" הוא נוהם, מביט בי מלמעלה. "אני מניחה שאתה באמת מצפה שאקום, נכון?" אני שואלת בגיחוך. "בהחלט. את תצייתי לי" הוא תופס בפני. הרמתי בירכית למפשעתו והדפתי אותו אל הקיר. "אגיד את זה פעם אחרונה, אוקיי?" נהמתי. "אני לא השפחה שלך, אני לא הכלבה שלך, אני לא טיפשה, אני לא זונה, אני לא מסכנה, אני לא צייתנית" קראתי בהתרסה. "אני מלכה" --- המשך של "אני אמרתי לא"

"איזבל- קומי מהשולחן, את לא ראויה לשמוע אותנו מדברים" "כן" "איזבל- החליפי את השמלה, היא אינה הולמת אותך" "כן" "איזבל- תפסיקי להיות זועפת" "כן" "לכי, חיזרי, עצרי, חייכתי ,לבשי, הוציאי-" "כן, כן!, כן!, כן!, כן!" אמרתי. זהו! אני מפסיקה בזה הרגע!, לא. עוד. כן! "איזבל... הנמיכי את הטון." "כ- כן" טוב.. בערך.