"תעזוב אותו!" צעקתי לא מבינה איך אני בכלל מעיזה. "מה אמרת?" הוא אומר מתקרב אליי עם מבטו הקר ועיניו האפורות. מנורת הרחוב מאירה על פניו כעת, כך שאני יכולה לראות את תווי פניו טוב יותר. עיניו האפורות נראות כעת מעט יותר מקודם. אני מנחשת שצבע עיניו משתנה לפי רגשותיו ועכשיו הוא לוודאי כועס, לכן הן נראות כהות יותר. לסתו משורטטת כך שנדמה לי שאם אעביר את האצבע שלי עליה, אני אחתך. עצמות לחיו בולטות, אבל לא יותר מידי, במידה המחמיאה לו. שפתיו מלאות ובשרניות, כאלה שלכל בחורה יתחשק לנשוך מעט, בשרניות ואדומות מעט. אפו מעט סולד בצורה המחמיאה לפניו. שיערו השחור, שחור פחם, שופע ונראה כל כך רך ונעים למגע כך שאני רק רוצה להעביר את ידי בשיערו. אני משתחררת מן הבהייה בה שהיתי לרגע מיופיו המהפנט. "ת-תעזוב אותו... א-אני אביא לך את הכסף." ----- הכירו את לאלי מילר, בחורה רגילה שלא יודעת מה צופן לה הגורל. אחרי משמרת לילה, היא מצפה לחזור לביתה כרגיל, אבל אז היא פוגשת באדריאן סמית'. ומשם... שום דבר לא יחזור להיות רגיל.

״אח שלי השתחרר מהכלא והוא צריך מקום לזמן הקרוב״ הוא אמר גורם לי לשלב את ידיי תחת חזי ורגלי תופפה על הרצפה בעצבנות ״זה נראה לך כמו מעון שיקום לאסירים?!״ שאלתי בכעס כשקולי עולה אוקטבה ״איך לא סיפרת לי את זה?! אתה לא חושב שאני אמורה לדעת כשהשותף שלי מתכנן להכניס עוד אדם לתוך הדירה?״ הקול שלי התחיל להיות מהיר וכבר הרגשתי את הצורך במשאף שלי לעזאזל, מה יהיה עכשיו? לא רק שעוד שותף מגיע הוא גם אסיר לשעבר, איך אני אמורה להסתדר עכשיו?

מתיאו די-ליאון, הוא חלומה של כל בחורה. עיניו התכולות, נותנות לו מראה של נסיך אפל וקר. הגנים האיטלקים של אביו אפשרו לו לפתח גוף חטוב ושזוף. הוא ביילן לא קטן, עושה ההפך ממה שאומרים לו, אבל חיי את חייו ללא חרטות. אביו מאפשר לו ללכת בדרכו ולא מתערב בקבלת ההחלטות. משפחתו היא הדבר הכי חשוב לו בחייו, והוא יעשה הכל כדי להגן עליה. היילי היא הבת הבכורה של החברים הכי טובים של הוריו. הם כמו דודים בשבילו, והם מכירים אותו מהרגע שנולד. הוא תמיד ראה את היילי, כאחות קטנה, כבת-דודה. הוא מעולם לא התעניין בה מעבר, לפחות לא כמו שהיא התעניינה בו. טעות קריטית קרתה בין השניים אי-שם בעבר, רגע לפני שמתיאו עזב ליפן והיילי נפגעה קשה. עכשיו לאחר חמש שנים, הוא חוזר חזרה לניו-יורק, והילדה הקטנה של זוג החברים של הוריו שזכר, הפכה להיות אישה. אישה יפיפייה, שנטרה לו טינה. אף אחד מהם לא הבין, שרגשות לא בוחרים. הם בוחרים בך. - סיפור שלישי לזיכרון ילדות, ניתן לקרוא כסיפור בודד טריגרים: תכנים מיניים

ירדן היא סוהרת בשירות צבאי ששומרת על האגפים. היא נדרשה לשמור על אחד הסוהרים, נתנאל, שעושה בלגאן לא קטן. שניהם מתחברים ומתאהבים והיא מגלה בו צדדים אחרים, לא רק פושע ועבריין. מתקיימת ביניהם אהבה סוחפת ומלאת תשוקה. עיניו האפלות הביטו בשלי וידו הייתה מעל ראשי כשנשענתי על הקיר והוא מולי. ״את באמת רוצה את זה? עבריין?״ שאל בקולו העמוק. ״כן״ עניתי והורדתי את מבטי לשפתיו הבשרניות. פאק האסיר הזה כלכך מושך שזה לא הגיוני. ״לא אכפת לי אני לוקח אחריות מלאה״ תפס בפניי והטיח את שפתיו בשלי. אני אוהבת את העבריין הקשוח הזה.

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

"אחותי הוא לגמרי בקטע שלך״ היילי לבשה עליה בגדים ואספה את שיערה הבלונדיני, למה דווקא אני? למה לא היילי? היילי יותר יפה מבנינו והיא לגמרי מתאימה לטעם של אנשים כמוהו. אני לא רוצה שהוא יהיה בקטע שלי, זה מלווה בלהיות כלואה באחוזה שלו, סיפור סינדרלה רק ברע. הוא בן אדם רע. אני לא רוצה אותו בחיים שלי, אוי אלוהים תעזור לי. - סיפורם של ג'סיקה ותומאס מסתבך מרגע לרגע, ועם תומאס אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה. מה יקרה שג׳סיקה תקלע לשיגעונות של תומאס?, לאן זה יוביל?, ואיך ג׳סיקה תתמודד עם כל הדברים החדשים שמגיעים לחיים שלה?.

הרמתי את מבטי אליו מתכוונת להתעצבן עליו ונעצרתי שהוא נעץ בי את מבטו בצורה משונה "מה?" שאלתי בשקט ובשנייה אחר כך הוא ריסק את שפתיו על שלי גורם לי להיאנק בהפתעה ועם עיניי הפקוחות הבטתי בעיניו העצומות ומיהרתי לדחוף אותו ממני מתאפקת שלא להעיף לו סטירה. אני לא מכירה את הבן אדם והוא מנשק אותי עכשיו כאילו אנחנו חברים או משהו בסגנון. חצוף!

"היה בנינו משהו, ונקשרתי אליך. אבל מפה אני ממשיכה בלעדייך, כי מה שהיה בינינו הוא בלתי אפשרי." "את יודעת שזה לא נכון... ואני לא ציפיתי שזה יקרה. לא תכננתי את זה ואני בטוח שגם את. אבל מה לעשות, אנחנו לא יכולים לבחור במי להתאהב, אלו הרגשות שלנו ואין לנו שליטה עליהם." ***** אמור סוארס, היא יתומה בת 16. היא הגיעה לבית האומנה כאשר הייתה בת 3, ובגיל 10 החלה לחוות התעללות מצד "המקובל" בבית האומנה. 5 וחצי שנים לאחר שהתחילו להתעלל בה, הטבחית אוליביה האהובה על הבית, מחליטה להתערב שוב, והפעם, הרבה יותר חזק. היא שולחת את אמור לפנימייה חדשה, במרכז העיר בוסטון. היא מגיעה לפנימייה הזאת, מלאה בחששות מאיך שהוותיקים יקבלו אותה. אך הכל מתנפץ לה בפרצוף כשהיא פוגשת לראשונה ב"בריון" של הכיתה. ולמרות כל זה, היא לא ציפתה ששם היא תכיר את האהבה האסורה שלה. האחד ששמר עליה והיה לטובתה כשכולם הפנו את גבם אליה בשל עברה. אותו אחד שכבש את ליבה ואהבה הקיימת ביניהם היא פשוט בלתי אפשרית. כך לפחות היא חושבת. "אנחנו פשוט לא יכולים להיות ביחד." אלו הם דבריה אליו. "אני מוותר על הרבה דברים בחיים, אבל על דבר אחד אני לא מוותר, והוא עלייך." זאת הייתה האמירה שלו ביום שבו הוא החליט שזהו זה, הוא רוצה אותה והוא ילחם עליה בכל ליבו. גם אם זה מוצא חן בעיניה וגם אם לא.

״אני שונאת אותך״ ״אני אוהב אותך״ ״אתה מפחיד אותי״ שירה לא מכירה את העולם שלו את העושר והבדידות החיים שלה קשים והלב שלה רחב מייקל שונא להרגיש והמילים שלו כמו סכינים הוא קשוח ואכזרי ולא יודע שובע #מכיל תוכן מיני