"אני מצטערת שצעקתי עליך," היא הביטה בו. "את לא צריכה להצטער," הוא כרך זרוע סביבה והבזיק חיוך חמוד. הם ישבו ככה, אחד לצד השני, בדממה נעימה, מאזינים לקול הגלים שנשמעו מחוץ למערה במשך דקות. קיף נעמד והושיט לה יד כדי לעזור לה לקום, "מרגישה מוכנה לחזור?". היא הנהנה והתרוממה גם היא. הוא פנה ללכת אבל היא הרגישה צורך לשאול אותו עוד משהו אחרון. "קיף...". קיף הביט בה בשאלה. "אתה... זה... זה מאוד כואב לך להיות לידי?" היא הביטה בו בחשש. "אוי, פוסטר, את לא צריכה לדאוג לזה כל כך-" הוא אמר ועיניו הכחולות הבזיקו אליה, "אני רוצה להיות לידך-". סופי הייתה ידועה בכך שלא חשבה לעומק על כל מה שעשתה, כנראה זה מה שעזר לה כשהיא התקרבה עוד צעד אחד נועז לעברו, הרימה את ראשה לעברה ו... הצמידה את שפתיה לשפתיו, קוטעת את מילותיו על הסף. *** (מתוך פרק 8) * סיפור ההמשך של קוטלס {ובעיקר של קיפוסטר} ציר זמן: אחרי הניצחון על הנסתרים ושאר האויבים. זה בעיקר סיפור שיפים. הסיפור מתייחס לכמה פרטים ספציפים בלבד וישנם פרטים שהתעלמנו מהם. {קראנו עד 7- כולל. יהיו ספוילרים!) נציין בתחילת כל פרק מספר דברים שהתעלמנו מהם וביטלנו אותם \ הוספנו אותם בפאנפיק. !תהנו♥️ Y & T

״אל תלך״ נפלט לסופי, והיא מיד התחרטה על זה. הוא גיחך, ״אני מבטיח שנדבר מחר סופי. אני לא אעזוב אותך אף פעם, מבטיח״ ״אף פעם?״ ״אף פעם.״ ~פאנפיק על סוקיף~