חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי. הוא פגע בי וראה בי כתכשיט. הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת. הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי. הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי. רגש שלא הייתי רגילה לקבל. קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה. **** הי...
״תתן לי לצאת מפה! אני צריכה לבדוק שהוא בסדר!״ היא צועקת עליי. ״אמרתי לך שזה מסוכן ואת לא יכולה לצאת.״ אני משיב לה בקול קשוח. אני רואה את הרגע שהיא מאבדת את זה. היא מתקרבת ומתחילה להרביץ לי בחזה עם האגרופים הקטנים שלה, שלא משפיעים עליי. ״תירגעי או שאני ארגיע אותך ואת לא תאהבי את זה.״ היא לא מקשיבה וממשיכה. אני זז ממנה...
אנחנו אחים חורגים, לא יותר מזה. נכון? ******** ״אתה היית חייב להיכנס לחיים שלי ולדפוק אותם נכון? היית חייב! היית חייב להיכנס לי לראש ולא לצאת ממנו!״ היא ממשיכה להגיד. ואני לא מגיב. ״אני שונאת אותך.״ היא אומרת וממשיכה לבכות. ״אני שונאת את מה שאני מרגישה אלייך.״ היא אומרת. ״אני שונאת את מה שאתה גורם לי להרגיש.״ פאק.
הוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הביט עמוק בעיניי ואני רק בוהה בשפתיו, מתאפקת לא להניח אותן על שלי באגרסי...