מי אני? זו השאלה שמטרידה את טאליה דאני עוד מהיותה ילדה קטנה. אמנם מבחוץ נראה שיש לה את החיים המושלמים. מעמד חברתי, משפחה טובה, חבר אוהב... בפנים מתחוללת אצלה סערה. עם תחושת אי שייכות ומשיכה לא מוסברת לחבורה משונה ואפופת מסתורין בבית ספרה, לאט לאט מגלה טאליה סודות שהיו חבויים מתחת לאפה; עליה, על משפחתה ועל אנשים דומים לה. המסע אל הגילוי של הצד שמעולם לא הכירה בעצמה, מגלה לה עולם חדש לחלוטין ומציב בפניה אתגרים קשים.

*גמור* "תתפלאי, אבל אני בדיוק כמוך" "איך כמוני?" אני מתחכמת "את יודעת על מה אני מדבר." השתתקתי. תדמיינו לכם עולם בלי מחלות, שכל שבר או שריטה נרפאים מעצמם תוך שניות בודדות, עולם בו אנשים חיים חיים ארוכים בלי דאגה לבריאות ומתים בשלווה ובשקט. נשמע מושלם נכון? אז זהו שלא. קוראים לי אנה-אל אני בת 16 וגרה בבית יתומים. ההורים שלי נרצחו כשהייתי קטנה, אני לא זוכרת מהם כלום. אבל הם הורישו לי את הדבר היקר ביותר בעולם, דבר שאנשים היו מוכנים להרוג למענו. הדבר הזה נתן לי חיים אבל גם הרס אותם. ומסתבר שאני לא היחידה. גם בי וגם בבן, המתבודד המרגיז והחתיך... כמובן (גילגול עיניים). יש את הדבר הזה. בסופו של יום גיליתי שהמציאות יותר מורכבת ומסובכת משחשבתי. אבל זו המציאות שאליה נולדתי... הגבלת גיל 13 אזהרת טריגר: קללות, התאבדות כל הזכויות שמורות לי, גפן ליבוביץ' ♡

"אני מצטערת שצעקתי עליך," היא הביטה בו. "את לא צריכה להצטער," הוא כרך זרוע סביבה והבזיק חיוך חמוד. הם ישבו ככה, אחד לצד השני, בדממה נעימה, מאזינים לקול הגלים שנשמעו מחוץ למערה במשך דקות. קיף נעמד והושיט לה יד כדי לעזור לה לקום, "מרגישה מוכנה לחזור?". היא הנהנה והתרוממה גם היא. הוא פנה ללכת אבל היא הרגישה צורך לשאול אותו עוד משהו אחרון. "קיף...". קיף הביט בה בשאלה. "אתה... זה... זה מאוד כואב לך להיות לידי?" היא הביטה בו בחשש. "אוי, פוסטר, את לא צריכה לדאוג לזה כל כך-" הוא אמר ועיניו הכחולות הבזיקו אליה, "אני רוצה להיות לידך-". סופי הייתה ידועה בכך שלא חשבה לעומק על כל מה שעשתה, כנראה זה מה שעזר לה כשהיא התקרבה עוד צעד אחד נועז לעברו, הרימה את ראשה לעברה ו... הצמידה את שפתיה לשפתיו, קוטעת את מילותיו על הסף. *** (מתוך פרק 8) * סיפור ההמשך של קוטלס {ובעיקר של קיפוסטר} ציר זמן: אחרי הניצחון על הנסתרים ושאר האויבים. זה בעיקר סיפור שיפים. הסיפור מתייחס לכמה פרטים ספציפים בלבד וישנם פרטים שהתעלמנו מהם. {קראנו עד 7- כולל. יהיו ספוילרים!) נציין בתחילת כל פרק מספר דברים שהתעלמנו מהם וביטלנו אותם \ הוספנו אותם בפאנפיק. !תהנו♥️ Y & T

°גמור° היי אנשים. אז יש לנו פאנפיק של הארי פוטר וזה החלק השני שלו. אם תנסו לקרוא את קארה לפני כן אני מבטיחה שלא תתאכזבו. נתראה בחזרה כאן כשתסיימו. קרדיט ל lala panpic על הכריכה המדהימה והזכויות שמורות לסופרת המדהימה שלנו: ג'ואן רולינג. תהנו :)

בדרך כלל, ינשופים לא מביאים מכתבים. אבל למלודי בכלל אין זכות דיבור, כי כל הדברים שקרו לה לא קורים בדרך כלל. וזאת לא היתה הבחירה שלה, להיות מי שהיא. וכמובן, היא בכלל לא בחרה להגרר לעולם קסום של מכשפים וקוסמים. יותר מזה, להציל אותו. אבל לפעמים צריך פשוט לזרום, ולנסות לשחק כאילו אתה רגיל לאנשים לבושי גלימות וכובעים מחודדים. לשרביטים שבעזרת צמד מילים גורמים לדברים להעשות. והכי מכל, לנער עם צלקת על הראש שניצח ביחד עם חבריו אויב בלי אף. נשמע כמו בדיחה אכזרית? ובכן, החיים הם קומדיה. 𑁍︎ ספר המשך ל"שאול ופירות יער". ממליצה לכם קודם לקרוא את הספר הקודם, ואז לעבור לספר הזה. ולא, פרסי הוא לא נכד וולדמורט כאן. פאניק פרסי ג'קסון והארי פוטר. לכל הקוראים המדהימים שלי, תודה רבה רבה שחיכיתם להמשך. אני כל כך מעריכה את התמיכה שלכם. תודה רבה לאנג'י על הכריכה המדהימה🥰

(הסיפור הושלם) פרד מתחיל בטעות שמועות שהוא בזוגיות עם הרמיוני, ומעודד אותם לצחוק. אבל מתברר שהיא זועמת על מה שהוא עשה.עכשיו שניהם נלחמים להביך ולהרגיז אחד את השני ... אבל הם גם נלחמים ברגשותיהם לכל אחד מהם אחר. הפאניק הזה במקור מהאתר fanfiction נכתב על ידי CrazyGirl47 ותורגם על ידי בלוגרית מתפוז

"לייזה! מה אמרתי לך לגבי היער?" אבי גוער בי בחדות. אני נרתעת מהכעס בקולו ומחזירה את ידי לחיקי, סנטימטרים מגזע העץ. "סליחה אבא, לא הצלחתי לעצור את עצמי. העצים כל כך יפים," אני נאנחת ומסתובבת לעברו. פניו מתרככות והוא מקיף אותי בזרועותיו. אני כורככת את ידיי סביב צווארו וקוברת את פניי בכתפו. הוא מחבק אותי בחוזקה וסוחב אותי מחוץ ליער. "למה אנחנו לא יכולים להיכנס ליער?" אני שואלת, מסתכלת מעבר לכתפו ורואה את העלים האדומים והזהובים נעלמים באיטיות מהנוף כשאנחנו מטפסים על הגבעה. "היער הוא מקום מסוכן," הוא נאנח. "איך דבר כל כך יפה יכול להיות כל כך מסוכן?" אני ממלמלת בבילבול. "הסכנה היא ביופי שלו." ******************** מתורגם מאנגלית, כל הזכויות שמורות ל- ● @kutekittykat8265

הפאנפיק והתקציר מכילים ספויילרים לחלק מהספרים שיצאו בעברית! (לרביעי בעיקר) • אחרי שקיף חזר מהנסתרים, הדברים חוזרים להיות ״רגילים״ -אבל האם הם *באמת* רגילים? האם הקשרים מהודקים יותר או שחלק מהחברויות הטובות התפרקו? למה *** מתנהג ככה? ואולי הכל רק הדמיון של סופי? • הפאנפיק נכתב מנקודות מבט משתנות, (נ.מ) וישלב גם נקודות מבט של דמויות יותר ״צדדיות״. מקווה שתאהבו אותו!

*הפאנפיק גמור* (איזה כיף לרשום את זה!) כל התלמידים שפספסו את שנת הלימודים השביעית מוזמנים להשלים אותה בשנה נוספת. מה קורה כשהרמיוני ודראקו נאלצים לעבור את השנה ביחד ? קריאה מהנה♥️

"כל חייה של מלודי חישבו אותה למשוגעת. היא תמיד הייתה הילדה הזאת שרואה דברים, הילדה הזאת ששומעת דברים, הילדה הזאת שהולכת לפסיכולוג. ועכשיו, סוף סוף בא מישהו ואומר לה: 'הי, את לא משוגעת, יש להכל הסבר הגיוני'. הרי זה מה שהיא רצתה כל ימי חייה; שמישהו יבוא ויאמר לה את זה. אבל עכשיו? היא רק רוצה להחזיר את הגלגל אחורה ולא ללכת לשיעור הדיבייט הארור הזה." ᪥ הכירו את מלודי. ילדה יפיפיה שכולם מחשיבים כמשוגעת. ילדה שלא אוהבת לקחת סיכונים ואוהבת ללכת תמיד על הבטוח. אחת שתמיד מנסה למצוא הגיון בכל דבר. אז מה קורה, כשילדה שמחשיבים אותה למשוגעת מגיעה למחנה שבו כולם משוגעים? מה קורה כשהסיכוי היחיד שלה לשרוד, הוא לקחת סיכון? כשכבר כלום לא הגיוני? כשהבטוח כבר לא בטוח? טוב דבר אחד ברור, שום דבר לא ברור. ᪥ •פאנפיק על פרסי ג'קסון. •הושלם. •בגלל שזה פאנפיק על ספר נוער, אני רוצה להזהיר אתכם. לא יהיו פה תכנים מיניים מפורטים, אבל יהיו רמזים. בנוסף, תמצאו כאן קרבה בין בן לבן, ובת לבן. אני יודעת שמי שקרא את פרסי ג'קסון מן הסתם יצפה לזה, אז אני אומרת את זה למי שלא קרא את הספרים. אז אם יש לכם בעיה עם אחד הדברים שציינתי, שעוד פעם, לא יהיו מפורטים, אתם מוזמנים לא לקרוא. •הספר מחולק לעמודים ולפרקים. •קיים ספר המשך.