7.2.23 החיים לא צפויים וזה הדבר הכי מתעתע שקיים. שום דבר לא ידוע מראש וזה לא משחק מכור. אנחנו רק השחקנים שאמורים לשחק בקלפים שקיבלנו בצורה המדויקת. אבל יש דלתות שצריך להשאיר סגורות. או שאולי לתת להן להיפתח מעצמן... בשעת לילה מאוחרת הם זוממים תוכנית לא אחראית ומסתלקים מהבית בעקבות בילוי לילי באחד המועדונים המוצלחים ביותר מחוץ לעיר. אחת מהם שתהיה עדת ראייה לתקרית חולנית מחוץ למועדון, הרחק מהמוזיקה והאלכוהול, תצליח להסתבך ולגרור את החברים למשחק מסוכן, ואין מכאן דרך חזרה לחיים הרגילים שהכירו. כל אחד מהם מחזיק צמוד אליו את העבר המצלק שלו. הם רוצים לשכוח מהעבר, והעבר לא רוצה לשכוח מהם. סיווג קריאה - 15+ מין, אלימות מינית, אונס, שפה בוטה, רצח, דם, מוות, אלכוהול, סמים ופגיעה עצמית.

״לך זדיין!״ צעקתי עליו רותחת מכעס רואה איך פניו הופכות לרצחניות,אלה הפנים הפנים אשר הסתיר ממני. הפנים של ראש המאפיה מודה, פחד עבר בגופי אבל לא נתנתי לו לעצור אותי מלהסתכל עליו במבט רציני וחסר התחרטויות . הוא התקרב אלי בצעדים איטיים. צעד אחר צעד כל צעד שלו אלי זה צעד שלי לאחור עד שגופי התנגש בקיר ושנייה לאחר מכן פניו היו קרובות מאוד לפני, מרגישה את נשימותיו עלי, ועיניו היפות מסתכלות עמוק לתוך עייני. ״פאק, את חייבת להפסיק״ הוא לחש בקול צרוד ומושך,מה שגרם למבט מבולבל לעלות בפני,להפסיק מה? ותוך שנייה הרגשתי את שפתיו על שפתי באגרסיביות. קים זה שמה של האישה אשר אולי הצליחה לרכך את ראש המאפיה,או שעשתה את הפעולה ההפוכה?

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר