7.2.23 החיים לא צפויים וזה מה שהופך אותם למתעתעים כל כך. שום דבר לא ידוע מראש והגורל אינו משחק מכור. אנחנו רק שחקנים שנאלצים לשחק בקלפים שקיבלנו בדיוק כפי שניתנו לנו, אבל יש דלתות שעדיף להשאיר סגורות ואולי לפעמים... הן נפתחות מעצמן. בשעת לילה מאוחרת, שישה צעירים מחליטים לברוח מהשגרה ולצאת לבילוי באחד המועדונים המצליחים מחוץ לעיר. מה שמתחיל כלילה תמים של מוזיקה, אלכוהול וחופש, הופך במהרה לסיוט. מחוץ למועדון, הרחק מהרעש ומהאורות, אחת מהם הופכת לעדת ראייה לתקרית חולנית שמערערת את הכל. רגע אחד של סקרנות, או אולי טעות - גורר את החבורה למשחק כולה מסוכן. ומאותו רגע, אין דרך חזרה לחיים הרגילים שהכירו. לכל אחד מהם יש עבר מצולק שהוא מנסה להשאיר מאחור. הם רוצים לשכוח. אבל העבר... לא מוכן לשכוח אותם. סיווג קריאה: 15+

״לך זדיין!״ צעקתי עליו רותחת מכעס רואה איך פניו הופכות לרצחניות,אלה הפנים הפנים אשר הסתיר ממני. הפנים של ראש המאפיה מודה, פחד עבר בגופי אבל לא נתנתי לו לעצור אותי מלהסתכל עליו במבט רציני וחסר התחרטויות . הוא התקרב אלי בצעדים איטיים. צעד אחר צעד כל צעד שלו אלי זה צעד שלי לאחור עד שגופי התנגש בקיר ושנייה לאחר מכן פניו היו קרובות מאוד לפני, מרגישה את נשימותיו עלי, ועיניו היפות מסתכלות עמוק לתוך עייני. ״פאק, את חייבת להפסיק״ הוא לחש בקול צרוד ומושך,מה שגרם למבט מבולבל לעלות בפני,להפסיק מה? ותוך שנייה הרגשתי את שפתיו על שפתי באגרסיביות. קים זה שמה של האישה אשר אולי הצליחה לרכך את ראש המאפיה,או שעשתה את הפעולה ההפוכה?

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר