הוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הביט עמוק בעיניי ואני רק בוהה בשפתיו, מתאפקת לא להניח אותן על שלי באגרסי...
"דניאל מה יש לך?" אמרתי מפוחדת כאשר הוא החזיק את ידי ובהה בעיינים שלי למשך די הרבה זמן הוא היה עצבני כול חדר העבודה שלו היה מבולגן ושבור, שמעתי אותו משחרר צעקה אז ישר עליתי אילו "מי זה לעזאזל!" "דניאל זאת אני" הוא היה נראה טיפה אבל טיפה יותר רגוע ישר שהוא שמע שזאת אני הוא לקח את ידי ודחף אותי כל הקיר לא הבנתי למה הוא...