כבר שנה שנואר גרה במימד של האנושיים, לאחר שהוגלתה מהמימד שלה עקב אי שייכות. ואז מגיע האחד שיוכל להחזיר אותה אל המימד שלה, האם היא תסכים למה שתגלה? •••גמור••• © כל הזכויות שמורות לי.

זכה בוואטיז 2016! #מקום שני בספרות נוער (2/4/2017) אליזבת׳, נערה בת שמונה עשרה מהמושבת של אמריקה, נאלצת להתמודד עם מציאות חדשה לאחר שנחטפת על ידי ספינה של פיראטים אנגליים. היא לא יודעת למה, ולמען האמת לא כל כך אכפת לה- הרצונות היחדים שלה הם לחזור הביתה, אם בכלל יש מקום לו תוכל לקרוא בית, ולהתרחק מהקפטן, ארתור, כמה שיותר. מלחמה עומדת להתחיל. למרות שהיא לא רוצה לקחת בזה שום חלק, היא מוצאת את עצמה נכנסת לתוך זה באופן מובהק - מארגנת את הצוות, מכינה מפות, ממציאה טקטיקות. היא מתחברת לאנשים שונים בספינה, ומגלה שלמקום הזה יש קשר בלתי נפרד לעבר שלה, להווה שלה, ואפילו לעתיד שלה. מנערה רגילה היא הופכת מרצון או לא- לשודדת ים. ואיתה? איתה לא כל כך כדאי להסתבך.

לוסי היא נערה רגילה לגמרי, חוץ מאהבתה הרבה להיסטוריה. ביום האחרון שלה כתלמידת כיתה י' מקבלת לוסי מכתב מסתורי, הראשון שקיבלה בחייה. המכתב הזה מוביל אותה אל מקומות שלא חשבה בחיים שתהיה בהם, לאנשים שמעולם לא דמיינה שתפגוש ולניסיון חטיפה מסתורי שמותיר אותה עם המון שאלות ומעט מאוד תשובות. במקביל לכל זה, לוסי מתמודדת עם חלומות מוזרים ביותר, בהם היא יכולה להריח ולהרגיש באופן שאי אפשר לחוש בכל חלום רגיל. בחלומותיה היא פוגשת בנער זר, שלא יוצא לה מהראש. באופן מפתיע היא מרגישה איתו בטוחה יותר מכל. ~~~ "גם אני נורא פוחד ליפול," אמר האריה מוג הלב, "אבל מסתבר שאין דרך אחרת אלא לנסות." - פרנק לימן באום, מתוך הספר "הקוסם מארץ עוץ"

המהפכה מתחילה

מאושרת לרגע | Happy In The Moment אי אפשר להישאר אדישה אחרי המכה הראשונה. את מקבלת איזושהי תזכורת לזה שלא הכל ורוד בחיים. את נופלת בחזרה למציאות. "את כל כך עסוקה בלהיות את, עד שאין לך מושג כמה את מיוחדת." // הכריכה המושלמת: lili20083 //

ארטמיס, ריין, הנרי, תום ומאר נרדפים. כל אחד מהם מסיבה אחרת וע"י אנשים שונים. כל אחד מהם מנסה להגיע למקום מבטחים שבו יוכל לחיות את חייו בשקט. דרכיהם יצטלבו ויפרדו במהלך המסע עד שיגיעו ליעדם בשלום, או שיתפסו.

מאז ומעולם הרגשתי לא שייכת, כאילו המקום הזה שבו אני גרה לא באמת מתאים לי. אני יודעת שבדרך כלל זה מה שחשוב כל אדם טיפוסי בגיל שלי. אבל כשפגשתי אותו, רק אז הבנתי כמה אני צדקתי. בהתחלה חשבתי שאמא שלי שלחה אותי אליו כי היא שונאת אותי, אבל אחרי שפגשתי אותו, רק אז הבנתי עד כמה אני יכולה להיות אהובה על ידי מישהו רק מעצם היותי אני ולא מישהי אחרת. בהתחלה חשבתי שאני המוזרה היחידה שחיה כאן, אבל אז, כשפגשתי אותו, הבנתי שאני בכלל לא אמורה לחיות כאן. חשבתי שעם חיים כאלו כבר עדיף למות, אבל עוד לא הבנתי שאני עתידה לחיות לצידו לנצח

דניאל אף פעם לא ירד למטה, לעולם בני האדם. אבל כשהוא מתחנן בפני אביו שיתן לו רשות לרדת למטה, רק פעם אחת- הוא מוצא את עצמו המום ונפעם מהמוחשיות של ההמצאה שלו, ומהמוחשיות של אהבה.

לחיות כאן זה בדרך כלל לא קל , אין חופש רק חוקים. קמים כל בוקר, מתארגנים לבית הספר, לובשים את אותם מדים שחורים לבנים ואוכלים את אותה ארוחת בוקר דלילה, במילים אחרות שיגרה. גדלתי בתוך זה, וזה לא הפריע לי, לא לא הפריע לי אהבתי את זה אהבתי את השיגרה אהבתי את החוקים, אהבתי את העולם שלי . גם עם תמיד ידעתי שהכול רק תפאורה, שהחיוכים והציחקוקים לא יותר מסתם העמדת פנים, עדיין לא רציתי שזה ישתנה. אבל זה השתנה, ולי לא נישאר דבר. תודה לheartsocold42 על הכריכה המושלמת