כל מיני פאנדומים כגון-קוטלס, המופלאה הארי פוטר- רק כי כמה טובים ככ- לפעמים פרסי ג'קסון. ואין עוד למה להרחיב.

"זאת אומרת, כמה טיפשים ראש העיר חושב שאנחנו? כשהוא מציע לנו חדר תמידי במלון בתור 'תודה על כל העבודה שלנו בשביל פריז', כאילו שזה לא ברור שזה סתם תכסיס פוליטי בכדי להציג את עצמו בעין טובה אחרי כל הסיפור של מימון בית הספר, כאילו שנרשה לעצמנו לישון במלון שהוצע לנו בפומבי, ופשוט נשב ונחכה שעש-לילה-" "זה בניין ממש גדול," הוא הדגיש, ולפחות הוא נראה משועשע, כי היא בטוח שלא הייתה משועשעת מכל העניין, "אף אחד חוץ מאיתנו יודע איזה חדר נתנו לנו." "זה לא משנה!" היא לעגה, "זה עדיין סיכון הביטחון שלנו, הוא עדיין יכול לאתר את המיקום שלנו בכל דקה! חוץ מזה," היא הצביעה על המיטה פעם נוספת, "אולי שכחת? אבל נתנו לנו מיטה. מיטה. אחת!" או, החיפושית והחתול השחור קיבלו חדר במלון מהעיר, שמן הסתם הם אפילו לא יחשבו לשהות בו. אחרי הכל, זה לא יהיה מקצועי מצידם, נכון? (פאנפיק ליידינואר) קרדיט ענקי לכותבת הסיפור המיאו-שלם הזה הולך ל: Buggachat ב- archiveofourown זה הקישור לסיפור המקורי שלה באנגלית: https://archiveofourown.org/works/40286409 מוזמנים.ות להשאיר לה פידבק מדהים, כי הכי מגיע לה!! קריאה מהנה לכולם.ן!!

"תשחרר" ניסיתי להעיף אותו ממני אבל הוא רק הצמיד את פרצופו קרוב יותר אליי. "ואם לא באלי" החיוך הממזרי שלו גרם לי לרצות לדפוק לו אגרוף בפרצוף אך ידיי לא יכלו להשתחרר מאחיזתו. "מה חנונית כמוך יכולה לעשות?" הוא הרים את סנטרי בידו הימינית והכריח אותי להסתכל לעיניו הירוקות, אני בטוחה שעיניי שיקפו את השנאה שחשתי כלפיו כי זה היה הדדי...אני שנאתי אותו בדיוק כמו שהוא שנא אותי. בבית הספר פרח מתקיימות שתי קבוצות יריבות... אחת מורכבת מתלמידי העילית, התלמידים המקובלים, אלה שהכי יפים עם האישיות הכובשת או איך שהמורים מכנים אותם...המופרעים. ובואו נגיד שקבוצה השנייה מורכבת מהתלמידים החכמים של בית הספר, הגאונים, אלה שלא אכפת להם מה הייתה האופנה האחרונה או איך שהמופרעים קוראים להם...החנונים. אתם לעולם לא תראו אותם יושבים אחד ליד השני, אם זה בקפיטריה, בכיתה או אפילו באוטובוס... קו בלתי נראה חוצה בין שתי הקבוצות האלו ואחת הסיבות ליצירתו היא ליאה ואיידן. השאלה היא, אם הקו בניהם יעלם עם הזמן או שמישהו בפעם הראשונה יחצה אותו?