"אני לא מתנצלת על מה שעשיתי." "את לא מתנצלת על כלום." טליה בת 17. תמיד עושה שטויות, לא אכפת לה מה אחרים חושבים, ונותנת לעצמה ללכת אחרי מה שהיא רוצה-אפילו אם זה מסוכן. אביב בן 30. מורה. כל הזמן מנסה לשמור על המרחק, אבל כשהיא מתקרבת, הוא מרגיש את המתח בכל פעם מחדש. היא לא מחפשת להיות מושלמת. הוא לא מחפש את הבלגן. אבל יש משהו במבט שלה, משהו במילים שהיא אומרת, שמשגע אותו. הם לא אמורים להרגיש את האהבה הזו. אבל הם מרגישים, וכל צעד קרוב יותר מרגיש כמו אובדן של כל גבול.

זה רק ריאיון. אני ממשיכה לומר לעצמי את זה בעודי עושה את דרכי לתעשיות סטארק. ״ תנשמי כבר, תנשמי.״ כמה מפחיד הוא כבר יכול להיות? בסוף הוא רק בנאדם נוסף, בדיוק כמו כולנו. ניקול מונטגומרי היא בחורה צעירה, מלאת חיים. אשר כןתבת את עיתון האוניברסיטה. הטילו עליה ריאיון עם הגבר היפהפה והמוצלח בעולם, הכה מעורר אימה.. דמיאן סטארק. יעבור בשלום? כנראה שלא. האם שני אנשים שנפגעו יכולים להיות התרופה אחד של השני? כל זה ועד יהיה באותה פגישה גורלית. קרדיט כריכת ספר- Dangerous thirst from book cover❤️

"פאק, אנה.. אני מצטער," הוא מקרב את ראשי אל כתפו ומחבק אותי בחוזקה. "אני מצטער, אני מצטער, אל תכעסי, פאק.." הוא לוחש לאוזני. אני לא מתאפקת יותר ונותנת לדמעות שלי לרדת. "סליחה, סליחה. אני יודע.." אני מנסה לשמור על שקט אך ייבבה נפלטת מפי והדמעות לא מפסיקות לרדת. לוקה," קולי חלש וצרוד. אני מנסה לחזור אחורה ולהביט בו אך הוא מהדק את אחיזתו בי וממשיך לחבק אותי. "עוד קצת." הוא לוחש. "פאק, הייתי צריך את זה.." אני מחייכת למילותיו בין הדמעות ומתמסרת לחיבוק. "אל תבכי, בבקשה. אני מבטיח שאשתנה. רק על תכעסי עליי שוב." אני מהנהנת ומתחילה להירגע בזרועותיו לאט. "אני אוהב אותך." ----------------------------------- 🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤

לוקה די מונטה. הקאפו של המאפיה האיטלקית. אחד עם מראה שכל בת מתאהבת במבט ראשון. והוא? הוא מזיין וזורק. אף אחד אף פעם לא אמר לו ׳לא׳ ומי שכן.. לא נשאר בחיים כדי לספר את זה. כולם מפחדים ממנו ומסכימים להכל כי הם פוחדים להתעסק איתו - איך אומרים הצעירים? מי שמתעסק מתרסק - והוא אוהב את זה. אבל כשהיא הגיעה. היא לא פחדה ממנו ולא היה לה אכפת מי הוא. היא הסתכלה לו בעיניים ואמרה ׳לא׳ ובשונה מכולם, היא שרדה. מהרגע שפגש בה הוא רצה לדעת עליה הכל, היא סקרנה אותו. הוא רצה לדעת מאיפה כל האומץ שלה. וכשגילה, הוא היה בהלם. היא רק בחורה שרוצה לשחרר את העבר שלה, אבל זה לא אפשרי לשחרר אותו כשהוא רודף אחריה. מה יקרה כשהיא תגלה את הזהות האמיתית שלה? שכל החיים שלה היו שקר. ואיך הוא קשור לזה? ༻✽༺ ״העיניים שלה, כחולות עמוקות כמו הים בלילה, משדרות שקט אבל גם עוצמה - כמו השקט שלפני הסערה. אנה קרטר לא רק נראית כמו נסיכה, היא לוחמת עם כוח פנימי שלא כולם רואים... עד שמאוחר מדי.״ הספר מכיל: אלימות שפה בוטה אלכוהול תוכן מיני מפורש

כל חיי גדלתי בתוך כלוב מזהב, חנוקה מהשליטה של הוריי, מחפשת נואשות אחר הדרך לברוח ולחיות לפי הכללים שלי. וכשסוף סוף מצאתי את עצמי לבד בעולם האכזר שבחוץ, ידעתי בדיוק לאן אני הולכת - אל הגבר המסתורי שביתק את בתוליי, המניאק שנחלץ לעזרתי ואמר לי שוב ושוב שאני לא שייכת לעולם שלו הוא היה שייך, צעדתי הישר אל האח האבוד של החברה הכי טובה שלי מאחורי גבה. דפקתי על דלתו בבקשה לעזרה, הייתי צריכה רק לילה אחד נוסף, ולאחר תחינות רבות - או אפשר לומר סחיטות - הוא השתכנע ונתן לי להישאר. שנינו לא ידענו שהמפגש הנוסף הקטן בנינו יגמר בלחיצת ידיים שתגרום לנו לשתף פעולה לחצי השנה הקרובה. השאלה הייתה, איך אחרי הלילה הראשון שלנו כאן, והעוינות החולפת בנינו, והעבודה המרתיעה שבה עבד כשהשמש שקעה ואורות הניאון נדלקו, נוכל לחלוק את אותה מיטה במשך חודשים מאחורי גבם של יקרינו? טריגרים ⚠️ תכנים מיניים מפורטים שימוש באלכוהול וסמים אונס טריגר התעללות במשפחה

"נסיכה שלי" מלמלתי ונשקתי למצחה. "אני באמת נסיכה, מר-אדון-הבן-של-השר-יועץ-ניק-השני" היא מלמלה במהירות מתוך שינה, ממקמת את ידה על ברכי בעדינות. "ואת באמת שלי, מוגלי מתנשא ויפהפה שכמוך" "אני של עצמי" היא הכריזה במרדנות, עם ניצוץ שובב בעיניים, קוראת לי לתפוס בעלות. "את שלי, את מבינה, מלאך קטן וחוטא?" שאלתי באגרסיביות מרוסנת ומנעתי מעצמי להתנפל על שפתיה המגרות שזזו בתשובה חצופה. "*לא.*". *אמבר* חיי השתנו מקצה לקצה כשהדאגה של איפה לישון ומה לאכול נעלמה. פתאום מנעדרת שאף אחד לא חיפש הפכתי לנסיכת היבשת, ופגשתי את האמא הביולוגית שלי ואת המלך. במקום ההרפתקה התמידית שנקראה החיים שלי, מצאתי בארמון הרפתקה מסוג אחר לגמרי. אחרי המציאות ששברה את הלב שלי ואת גופי עשרות פעמים, הוא הגיע. הוא היה הדבק שהחזיר את השברים למקומם, לאט לאט, אבל בתור הנסיכה יש לי חובות.. והוא לא חלק מהן. המוסר שלי נעלם עם כל מה שאיבדתי. הוא התחלף במרד, ומלחמה. אני אמרוד ואלחם בהכל עד שאדע שהוא המלך הבא. טריגרים: הטרדה מינית אונס אלימות מין מפורט (כולל שליטה ואגרסיביות) כל הזכויות שמורות©

----גמור---- טרופים: ⭐️פשע רומנטי-ארוטי ⭐️סטוקר ⭐️רוצח סדרתי ⭐️גבר במסכה ⭐️הוא אובססיבי אליה תקציר: אלינור הספיקה להגשים את כל מה שהיא חלמה עליו כבר בגיל עשרים ושש. היא משכירה בית קרקע נחמד, עבודה נחשבת ומשכורת נהדרת. אבל משום מה היא מרגישה שהחיים שלה חסרי טעם וחוזרים על עצמם עד שעמום מוות. לילה אחד, אלינור חוזה ברצח אלים וברוטלי שמטלטל את עולמה וגורם לה להסתכל על הדברים בצורה שונה לחלוטין. אדם, רוצח סידרתי, לא רגיל שהדברים לא עוברים לו חלק. זאת פעם ראשונה שהמלאכה שלו נהיית יותר מסובכת ממה שהיא אמורה להיות וזה מוציא אותו מדעתו. והכל בגלל השחקנית הזאת, שמטריפה אותו לכל הדעות. טריגרים: *תיאורים גרפים *אלימות *איזכורים של אונס *סמים *אובדנות *תיאורים מינים ---------------- ספר ראשון שלי. אני כל כך מתרגשת! אשמח ממש לשמוע מה אתם חושבים. מחכה לשמוע מכם💙

בחיים לא חשבתי שאתקרב לגברי מאפיה. הם תמיד עוררו בי פחד, איימה. הקור רוח שלהם והאדישות החודרת, מאוד מלחיצים אותי. אבל אני יודעת שאין לי ברירה אלא להיות איתו. גם כשהפחד שבי מתגבר יותר ויותר, אבי ממשיך לעמוד במילותיו. וכשאבי החורג רוצה שאתחתן ‏אם גבר מאפיה, אז אתחתן עם גבר מאפיה, לא משנה מה. זה הספר הראשון בסדרה - mafia girls אפשר לקרוא כספר בודד אבל מומלץ להמשיך לשאר הספרים. טרופים: גבר אלפא, נישואי תועלת, מאפיה. הסיפור מכיל: פגיעה עצמית, יחסי מין מפורטים, ניסיון אונס, אלימות במשפחה, שפה בוטה, אלימות קשה ומפורטת, מוות. (הקריאה על אחריותכם בלבד) - גמור [כל הזכויות שמורות לי💗]

"הו דאדי, הלוואי שיכולתי לנשק אותך עכשיו." הארי ייבב. "גם אני רוצה את זה, מותק." לואי ענה. סיפור מתורגם שבו לואי הוא זמר והארי הוא דוגמן ידוע, והתינוק של לואי. Credit: @Usingtabletslarry

שימו לב, בשלושת החלקים האחרונים מתואר הניצול המיני שעברתי וייתכן וחלקים אלה לא יתאימו לכולם. סיפור שהחל מסיפור אהבה רך והפך אותי לאחת מתוך רבע הנשים מתוך כל אוכלוסיית העולם שעברו הטרדה מינית. שום דבר לא מדמיוני. הכול התרחש באמת. סיפור לא סטנדרטי, הפכפך. חסר סדר. תוהו ובוהו. החיים שלי. שימו לב למספרים. ״ישבתם בגינה הציבורית. קצת מים. קצת בלו. קצת אקס אל. קצת בירה, קצת וודקה רדבול. קצת הרבה. ״ המפגש התמים בגינה הציבורית- החלק האהוב עליי. שנכתב ממש בזמן שהדברים קרו. אתם יכולים לקרוא לזה פריקות. מנסה להביע בכתב משהו עמוק מדי, מרוחק מהעין, כל כך מרוחק ועמוק עד לכדי בלתי נראות. בהצלחה.