הוא מת , נרצח בין סורגי הכלא . כך הודיעו בחדשות תחת הכותרת - "הרמבו של העולם התחתון נרצח" . כך כינו אותו , רמבו . אני זוכרת אותו מילדותי . אני זוכרת את הכוח והעוצמה שהקרין לסביבה ועוד בתור נער צעיר גברים רבים העריצו אותו ונשים רבות רדפו אחר תשומת ליבו . זה לא קרה משום שהיה בן למשפחת אמסלם , זה היה קשור לאומץ שהפגין , לכריזמה שנטפה ממנו בכמויות על אף שהוא היה חסר גבולות , נקמן ומטורף לחלוטין . אך אנשים אהבו את הטירוף שזרם לו בדם ונצץ בעיניו . הרצון שלו לנקמה עיוור אותו והביא אותו לכלא . גם לאחר כשמונה שנים בין הסורגים הטירוף לא שש מעיניו , עד מותו מאוחריי סורגי הכלא . החל מהרגע חיינו לא יהיו כפי שהיו , מלחמת דמים בפתח וכולם יפגעו . ///מכיל תכניים מיניים , מאפיה , סקס ופשע .

יש שאומרים שמה שהיה בעבר נשאר בגדר העבר. ככה חשבה גל ריימרק. תלמידת תיכון בת 17, שכל מה שהיא שואפת אליו זה להחלים מצלקות העבר שלה. היא האמינה שבאחד מן הימים, אולי בסיכוי קלוש אחד, היא תצליח להיות מאושרת ושלמה. היא איבדה את הדרכים, את כל התקווה. כשחשבה שאין גרוע יותר מגורלה, הגיע הגרוע מהכל. הסיבה לטראומות העבר שלה, הגבר שמירר את חייה- חוזר אליהם בפתאומיות. אדם בר, תלמיד תיכון בן 17. תמיד יש משהו שמשנה את הכל, משהו שהופך את החיים מהקצה אחד לשני. אבל לסגירת המעגל הזו, הם לא ציפו בחיים....

הספר הראשון בסדרה כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק** אני לכודה. ממש ככה, יש לי אזיקים על הידיים ואין לי את היכולת פשוט לקום וללכת. החופש שלי נגנב לפני שבע שנים. תמיד ידעתי שחיים עם משפחה כמו שלי אמורים להיות קשים. אבא שלי נמצא עמוק בתוך המאפיה האיטלקית. אני עצמי הייתי עמוק בתוך המאפיה בזכות האירוסים לקאפו הבא. כך שתמיד הלכנו לפי הכללים. אבי הוא אדם נוקשה מאוד אבל לא כלפינו הוא תמיד היה רך. לא הכרתי את הצד האלים. את הצד הכואב שיש במאפיה. אבל זה הגיע. בזמן שכולם חושבים שאני קבורה עומק באדמה אני עדיין כאן. נושמת. מקווה שיום אחד אצליח לצאת. אני כבר לא אני. כמעט בלתי אפשרי לזהות אותי. כי אני כבולה עמוק בתוך המאפיה הרוסית. לכודה בין כאוס מוחלט, נקמה ועולם הפשע. העולם שנולדתי אליו. (ספר ראשון בסדרה - להבות של בגידה 2 כבר עלה) **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

*טאבו🩸הפכים🩸מי עשה לך את זה🩸תגע בה ואתה מת🩸משונאים לאוהבים🩸 מאפיה🩸* רואי אטיאס נולד לאירגון מאפיה, עם שם שמעורר פחד בכל מקום שהוא הולך. הוא אמנם צעיר, אך כבר עומד לשאת את המושכות ולהוביל את האימפריה של אביו לאחר פרישתו. כולם יודעים שהוא אכזרי, קר כל הזמן, ואין לו מקום לליבם של אחרים. כל מי שמתקרב אליו מהר מאוד מבין שכדאי לו להתרחק. הדם על הידיים שלו הוא לא רק מטאפורה, אלא מציאות. להיות בקרבתו זה אומר רק דבר אחד. לחיות או למות. דניאל אדרי, בחורה פשוטה, עובדת כמארחת במסעדה, לא מחפשת צרות, אלא הצרות מחפשות אותה. היא מנסה להתרחק מהעולם המפוקפק של רואי ושל המשפחה שלו, חושבת שהיא יודעת להימנע מלהתפתות. אבל ברגע אחד היא מוצאת את עצמה נשאבת לתוך עולם שונה לחלוטין. עולמו של רואי, שבו שום דבר לא ברור, ושום דבר לא בטוח.

אליס הייתה סתם עוד נערה רגילה בת 16. היא עבדה עד מאוחר כדי לעזור לאימה עם הכסף. אביה עזב אותם כשעוד הייתה תינוקת, כך שלא הספיקה להכיר אותו. אליס גרה בעיר שקטה, כך שאף פעם לא היה לה ממה לחשוש. יום אחד, אליס החליטה שהיא משקיעה בלימודים ועוברת ללמוד בקולג' בשיקגו, כדי להקל על אימה. אך אליס אפילו לא חשדה שהחיים שלה ישתנו ברגע אחד כאשר תעזוב את הבית. אזהרה ⚠️ *אלימות *מילים גסות (יכולות להיות) *תוכן מיני *ובקיצור כל הפשע וזה

"אז אני כן מפחד מהסיכונים, את יודעת מה עבר עליי כשחשבתי שאני הולך לאבד אותך?!". במקום שבו כל אמת עטופה בשקר, אמיליה מגלה שמה שסיפרו לה על עצמה רחוק מלהיות נכון. המוסד שאליו היא נשלחת אמור להגן עליה אבל מאחורי הדלתות הנעולות מסתתרים כוחות אפלים, כנפיים שלא שייכות למלאכים ומשולש יחסים מסובך שהלב לא מצליח לבחור בתוכו. היא תלויה בין עבר שנמחק לה מהזיכרון, הווה מסוכן שמאיים לשבור אותה ועתיד שהיא אפילו לא בטוחה שתחיה כדי לראות. כשהלב, הגוף והאמת לא מסונכרנים- אמיליה תצטרך להחליט, לברוח? להילחם? או ללכת לאיבוד.

הבטתי בו בעיניים הירוקות שלו ,שהביטו בי בשנאה, באש ששרפה את עיניי. "למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי בשקט שנשימותיו הקצרות מורגשות על אפי, קרוב כל כך, ממסמרות אותי חזק יותר לקיר ,בפחד. "כי אני שונא את איך שאת פאקינג גורמת לי להרגיש שקד" קולו העמוק נשבר והוא נשך את שפתיו בתסכול שהביט בשפתיי וגרם לדמי לרתוח, הוא התנתק ממני באחת ובעט בקיר לידי בתסכול ,הרעש של הבעיטות הרמות שלו לקיר הפחידו אותי ,נצמדתי אל הקיר והתנשמתי בפחד, והרגשתי את זה . תשוקה ממכרת עזה וכואבת. תמיד חשבתי שאני לא יכולה להרגיש. אהבתי את זה, לא רציתי להרגיש פחדתי שהעבר ירדוף אותי בכל הזדמנות יזכיר לי למה אסור לי לחיות כמו כולם למה אסור לי לשמוח ,להרגיש,לאהוב. אבל שהוא הופיע הכל השתנה,לא שמתי לב והוא כבר שלט בליבי ,בגופי. ואהבתי את זה , אהבתי את הדרך שבה הביט בעיניי ,את הדרך שבה גרם לי לפחד,את הדרך שבה גרם לי לליבי לפעום ולגופי לצעוק שהוא רוצה אותו עד מוות. הרגשתי שוב חיה,שוב נושמת. הוא היה הקרן אור הזו שנפלטה לחיי בין החומות והשתלטה על ליבי ,קרן אור שיכולה להדליק את ליבי ולגרום לי להרגיש חיה או לשרוף את ליבי עד שלא ישאר ממני כלום. כל הזכויות שמורות לי ורק לי!!! הספר מכין תוכן אלים ובוטה ,ותוכן מיני ומפורט קחו לתשומת ליבכן❤️ טריגרים: אונס ,פגיעה עצמ

**אזהרות** הספר הזה לא לכולם!!! הוא 18+ על אחריותכם אהובים 🔞אונס🔞 🔞מעשיים מיניים מפורטים🔞 חמודות שלי אם אתן בדרך כלל לא קוראות את הזאנר הזה מציעה לא להיכנס לכאן כשהמאפיה דפקה בדלת הבית ידעתי, ידעתי שזה יגמר רע. לכן עשיתי את הדבר היחיד שעלה בדעתי.... היא בחורה מישראל שהוריה נגררו לחובות עם המאפיה הוא הקאפו של המאפיה הספרדית סיפור אהבה או לא כל כך?

. ״הגבול בין השנאה לאהבה דק. כך אומרים..״ ... שנה אחרונה. שנה אחרונה ללימודים וזהו זה, סיימתי עם הבית ספר לעד. השנה לא אמורה להיות קשה, אבל החיים נוטים לסטות מהשביל. התאהבתי. זו הייתה טעות. דין קרטר היה השנאה הכי גדולה שלי אך אני מניחה שזה מה שקורה כשמעגל החברים שלך הוא אכן גם שלו. סודות על גבי סודות צצים והדרך אינה נכונה, העבר חוזר לחיים כמו גל בים הגדול. הוא רודף אותנו. העבר מלא בסודות והכל לא מצליח להתחבר לנו. ג׳ו מגן על מישהו ועל כך סובל במעצר עד המשפט המכריע שכולנו מחכים ומצפים אליו. אך מה לא עושים בשביל האהבה, נכון? עד כמה *אני* מוכנה להרחיק לכת בשביל האהבה? ❀

קלואי טנטרי- עשיתי את מה שאבא שלי ביקש, אני הבובה שלו והוא מושך בחוטים. אני מזויפת, שקרנית ותככנית אבל עדיין נאמנה לאבא שלי. הגעתי לתיכון לוואל במטרה שאני צריכה להשתלט עליו, לא ציפיתי שכבר יש שם שולט, איידן מייקלסון. הנער המתבודד והמאיים שכולם נרתעים ממנו. הוא חושב שהוא חסין מההשפעה שלי, הוא טועה. איידן התעלם ממני אבל ברגע שדיברתי עם מישהי שהוא מכיר הוא החליט להתביית עליי. הוא מצליח לראות מבעד למסכה שלי וזה מפחיד אותי. איידן מייקלסון- קשה להציג צד אחד שלי למשפחה וצד אחר שלי לתלמידים בתיכון, אך אין לי דרך אחרת. בתיכון מכנים אותי פריק בגלל העיניים שלי, אף אחד לא מדבר איתי, לא שאכפת לי. הם מפחדים ממני, הם מדברים עליי רק כשהם ממלמלים משהו בשקט אחד לשני. זה השתנה שקלואי, הנערה החדשה, התחילה להוציא אותי מדעתי. היא מנסה להפוך אנשים לבובות שלה. ברגע שזה מגיע לאנשים שאני אוהב ידעתי שהיא סכנה. יש לה מסכה שאף אחד לא שם לב אליו אבל אני כן, אני הולך להוריד את המסכה הזאת ולחשוף אותה.