שאנון היא ילדה שקטה, מופנמת, כזו שמעדיפה את עולמות הפנטזיה שבספרים על פני רעשי המציאות. חייה מתנהלים בקצב איטי ובטוח - עם אחותה הגדולה דנה, ההפך המוחלט ממנה, שמובילה את הדרך בביטחון ובקול רם. עד שהשקט נשבר. מול ביתה עובר לגור דיימון - הילד הרע של השכונה, של בית הספר, של כל מקום שהוא דורך בו. הוא שובר כללים, לא סופר אף אחד, והכי גרוע - הוא מסוכן ללב. מה שהתחיל כמשחק אכזרי של תשומת לב הופך במהרה למשהו אמיתי. דיימון מושך את שאנון לעולם שלא הכירה - מלא סודות, כאב, ותשוקה שמפחידה כמעט כמו שהיא ממכרת. אבל ביום אחד גורלי, מול כל התיכון, הוא מנפץ את ליבה לרסיסים - בלי הסבר, בלי אזהרה. שאנון בורחת. מהעבר, מהאהבה, ומהילד שהרס אותה. אבל מאחורי הצעד האכזרי של דיימון מסתתר סוד - משהו אפל וכואב יותר ממה ששאנון אי פעם דמיינה. הוא לא פגע בה כי רצה - אלא כי לא הייתה לו ברירה. כדי להציל אותה... הוא היה חייב לשבור אותה. עכשיו, כשהכול מאחוריהם, האם האמת תצוף? והאם שני לבבות שבורים יצליחו למצוא זה את זה מחדש - למרות כל הכאב?

לייה אני לייה ג׳יין, בת 15, תלמידה בתוכנית מחוננים, וילדה יחידה לאמא שדואגת שלא אבזבז רגע, ושומרת על סדר היום שלי מהודק. במהלך השנה אין לי זמן לעצמי. וכשהגיע החופש הגדול, כל המסגרות נעלמו, ואמא שלי החליטה שאני לא יכולה להישאר לבד. היא מביאה את הבן של הבוס שלה לשמור עליי. כריסטופר וויטמור, הוא בן 17, רק שנתיים מעליי, ואני די בטוחה שבעיניו אני רק ילדה קטנה. הוא מסתכל עליי אחרת, ואני לא בטוחה אם זה טוב או לא. לא ביקשתי את הקרבה הזאת. אבל עם כל יום שעובר, זה נהיה יותר ויותר קשה להתרחק. כריס אני כריסטופר (כריס) וויטמור, בן 17, וחשבתי שהקיץ הזה יהיה רגוע. עד שאבא שלי החליט לשלוח אותי ״לשמור״ על הבת של מישהי מהעבודה שלו. בהתחלה חשבתי שזה יהיה פשוט. כאילו מה הבעיה לשמור על ילדה קטנה? זה לא יהיה כזה קשה, נכון? אבל אז פגשתי אותה. ילדה בת 15, שלא דומה לאף אחת שפגשתי. כל דבר שהיא אומרת גורם לי להחסיר פעימה. יש בה משהו שמושך אותי. אפילו שאני מנסה להתרחק, וזה בדיוק העניין - אני לא אמור להרגיש את מה שאני מרגיש. אבל זה כבר מאוחר מדי.

יש לו כל מה שאני רוצה. אני שונאת אותו, מקנאה בו. ובסוף כמו טיפשה מתאהבת בו. כמו שהתאהבתי בחיים שלו. אני אוהבת ושונאת אותו. אני נלחמת איתו.

מהרגע הראשון שראיתי אותה שנאתי אותה, שנאתי את מבטה, שנאתי את שיערה הגלי והשחור שנאתי כל פיסת גוף שלה אבל באותו זמן אהבתי אותה אהבתי את מבטה אהבתי את שיערה השחור והגלי, אהבתי כל פאקינג פיסת גוף שלה בא לי אותה, בא לי לזיין אותה מהרגע הראשון שראיתי אותה בטופ השחור והיפה הזה. הקימורים האלה.. פאק בא לי אותה. היא לא משתווה לאף בחורה אחרת באיטליה. היא תהיה שלי בקרוב מאוד. סיפורם של ארטמיס ארמני ולארה אלגרי💗 *גמור*

"אתה פשוט מתכוון לוותר על הכל?" "לוותר על מה? מה כבר יש לי בחיים המסריחים האלה חוץ מכאב. כאב עמוק שלעולם לא פוסק. אחד כזה שמקשה על הנשימה כל פאקינג שניה ביממה!" הוא צורח, וזאת הפעם הראשונה. "יש לך אותי!" אני בוכה. "מה איתי?!" "את... מגיע לך טוב יותר ממני."

הוא הקאפו של לונדון היא הבת של הקאפו האכזרי מאיטליה עסקה אחת שהרסה את חייהם לטוב ולרע. ⚠️ אלימות קללות אלכוהול סמים אונס ~כל הזכויות שמורות לי.~

ליילה תומפסון, בחורה שקטה ורגועה. בעלת שיער שטני ועיניים כחולות כים. בת 24, ובדיוק אמורה להתחיל עבודה חדשה בפעם הראשונה בחברה גדולה. לא, זו לא עבודת חלומותיה, אבל היא צריכה לכלכל את עצמה וזו העבודה היחידה שהתקבלה אליה. מזכירה, מזכירת המנכ״ל. ליילה עוד מצעירותה תמיד חלמה להצליח בחיים. אולם הדרך לשם השתבשה לה. בחור אחד, קאי די-ליאון, שלמד בכיתתה שבע שנים קודם לכן, בגיל 16-17. הוא הצליח לגרום לה בפעם הראשונה להרים את עיניה הכחולות מהספרים, ולרגע, לרגע לא לחשוב על לימודים. הוא היה הכל בשבילה. היא אהבה אותו. אך חבורתם נקטעה ברגע אחד. תאונה קטלנית. קאי נפצע ואיבד את זכרונו ואת כל מה שקשור אליה. באותה נשימה עזב עם הוריו לאיטליה, שם נולדו הוריו, משאיר את ליילה מאחור. העזיבה של קאי הייתה קשה מנשוא. ליילה סיימה את הלימודים בציונים מדורדרים, וכמובן שלא התקבלה לאן שרצתה. היא לא זכתה לראותו שוב. כך קאי נשאר בגדר זיכרון. זיכרון ילדות. -- טריגר: תוכן מיני, לא מפורט יותר מדי, אך קיים ועוד טריגרים נוספים

/מותחן אירוטי/ מקום 1 ברומנטיקה ♥️ 14-15-16.11.22