יסמין פרח, בת 18, תלמידה ממוצעת. צינית. ששונאת שאומרים לה מה לעשות. היא בטוחה שהשנה האחרונה שלה בתיכון תהיה משעממת כמו כל שנה. אבל כשמורה חדש למתמטיקה מגיע לתיכון, כולם מתאהבים בו בשנייה. חוץ מיסמין. היא לגמרי שונאת אותו... בעיקר את עצם העובדה שאין לה סיכוי לגשת לבגרות. בלעדיו. #1 ספרות לנערות
-גמור- רוני היא ילדה רגילה שחיה את החיים שלה בשלווה, עם חברות טובות וחבר עם קשר מלא באהבה ארוכת שנים. היא ילדה טובה, עם תדמית טובה, ככה זה שאבא שלך סוכן נדל״ן מפורסם. חיה של רוני מתהפכים כשאביה מסתבך עם העולם התחתון והיא נחטפת ככופר, עולם הפשע נחשף בפניה והוא אינו דומה לשום דבר שהכירה קודם. רוני נאלצת להתמודד עם החוטף...
אנחנו אחים חורגים, לא יותר מזה. נכון? ******** ״אתה היית חייב להיכנס לחיים שלי ולדפוק אותם נכון? היית חייב! היית חייב להיכנס לי לראש ולא לצאת ממנו!״ היא ממשיכה להגיד. ואני לא מגיב. ״אני שונאת אותך.״ היא אומרת וממשיכה לבכות. ״אני שונאת את מה שאני מרגישה אלייך.״ היא אומרת. ״אני שונאת את מה שאתה גורם לי להרגיש.״ פאק.
אינסטגרם: RomalStories@ •מומלץ לקרוא את התקציר המלא שנמצא בעמוד הראשון בספר! דין ערפד מפלצתי. שטן ארור. ובעוד זמן קצר הולך להתווסף לי תואר כבוד, הרוצח של קוברה הקטנה. כל יצור מאוים ממני עד מוות, וכל בחורה נופלת במלכודת ומתחננת שאשתמש בה לצרכיי. מטרת קיומי היא נקמה בבן זונה, רוצח משפחתי- פרד קוברה, ראש אחוות הציידים...
לילה אבאדו. בחורה בת 19 שממש לא מוכנה לנישואים. מאז שהוריה סיפרו לה שהם התחילו לחפש לה ארוס אפשרי העולם שלה התמוטט, והמרדנות לא איחרה להגיע. היא חגגה כל לילה אבל אף פעם לא הצליחה באמת להתקרב לאף אחד, בגלל טראומות העבר. כשהתבשר לה, שהחתן נמצא, הסיפור שלה נגמר. היא לא הייתה מנחשת גם עוד 40 גלגולים, שבעלה לעתיד, האדם...
"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו...
״איזה שטויות את מדברת באמא שלך... איך תזמיני אותי לחתונה שלך- אם אני זה שמתכוון לשבור את הכוס?״ - הרבה יותר מסתם סיפור, רגיל רגיל אבל עם עוד כמה ערכים להמשך החיים.
הוא התקדם באיטיות "מה אמרת הרגע?" קולו נהפך מאיים כמו הוא עצמו. "אמרתי, לך לעזאזל" אמרתי ביתר ביטחון כי רגע אחרי זה הייתי צמודה לקיר. חזהו מוצמד לשלי וידיו על מותניי. הרגשתי את נשימתו הולכת איטית וכבדה על שפתיי כמו שתמיד קורה כשהוא עצבני. הוא הביט עמוק בעיניי ואני רק בוהה בשפתיו, מתאפקת לא להניח אותן על שלי באגרסי...
