ספר שני בסדרה - ספר ראשון: גבירת המאפיה (מומלץ לקרוא אותו קודם אבל לא חובה) *חשוב לציין שהספר מתחיל שנה מלפני שדריו ולילה התחתנו, כך שאדריאנה כאן בת 16 וניקו בן 17, למרות שבגבירת המאפיה הם מבוגרים בשנה.* אדריאנה אבאדו. בחורה בת 16. עדינה וטהורה. לא יכולה לפגוע בזבוב. רגישה ולרוב מסתירה את רגשותיה בשביל לנחם אדם אחר. היא לא רואה אדם לפי מעשיו, אלה לפי הנשמה שלו. טראומת העבר סגרה אותה מאנשיפ, כך שהיא מדברת על רגשותיה רק עם אחותה, למרות שאפילו היא לא יודעת את הכל. ניקו טרנטינו. רוצח בדם קר. אנשים מפחדים ממנו, והוא יותר מאוהב את זה. הפחד שלהם מלהיב אותו, ומזיז אותו קדימה. כשחושבים שהוא יעשה משהו, הוא עושה אותו יותר גרוע. הוא לא מפחד להראות מה הוא חושב, ולרוב משתמש בהומור בשביל להסתיר את רגשותיו. הכירו מילדות ולאט לאט התאהבו, למרות שידעו שאסור להם. הם במאפיות מתחרות, אחרי הכל.

-הספר עלול להכיל: תכנים מיניים, פגיעה עצמית, הפרעות אכילה, ועוד.. ריילי זוהר- ריילי זוהר נערה בת 18 שחיה את החיים הטובים, ריילי היא עקשנית, טובת לב, רגישה וצייתנית אבל אי אפשר לומר שאין לה עמוד שידרה, יש לה שני הורים אוהבים וחמים- טום וטליה ושני אחים קטנים אבל מגוננים- אנדרה בן 15 ומתיאו בן 17 ריילי תמיד הרגישה נאהבת, אף פעם לא היה חסר לה כלום, יש רק דבר אחד שהיא רוצה וזה להצליח בריקוד. אנטוניו ריד- אנטוניו ריד בן 26 רקדן ומורה לריקוד בבית הספר לאומניות ג'וליארד שבניו- יורק, אנטוניו הוא קשוח וצייתן עם לב מפלדה, אצלו רגשות זה לא בא בחשבון, הוא גדל בתנאים נוראיים ללא הורים ומשפחה, הוא נאלץ לשרוד בכוחות עצמו, גם אם הדברים לא תמיד הוגשו על מגש מזהב, הוא הצליח רק בזכות עצמו ללא העזרה של אף אחד, ככה הוא חי. **הסיפור של ריילי ואנטוניו הוא מסובך, הוא מלא בעליות ומורדות, ריבים וצעקות, אהבה ורגשות, האם סיפור האהבה שלהם ישרוד? האם למרות כל הסיכויים זה יקרה? סיפור על אהבה אסורה ופערי גילאים שיסחוף אותכם לעוד❤️ -הקריאה היא באחריותכן תהנו אהובות שלי❤️

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר