"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר

-סיטואציות אלה הם מחייה של לין נערה בת 15 שמבלה עם חבריה בני ה15-16 יש סיבוכים ויש כישלונות אבל יש להם גם תמיד פתרונות נשכתי את שפתי התחתונה בשביל לא להוציא מילה ושהוא יראה שהוא משפיע עליי, ״בר א..תה תשל..ם על זה״ אמרתי לפחות ניסיתי להגיד ״אז תודי שאני משפיע עלייך יותר״ מילמל בזמן שריפרף עדיין עם שפתיו על הירך שלי ״ל..א כ..י זה לא נ..כון״ אמרתי מתנשמת בכבדות, לאחר כמה דקות הוא עצר שעל פניו יש חיוך מנצח כאילו הוא ניצח אבל המשחק רק התחיל. - מצטערת על שגיות הכתיב אני כותבת את הפרקים בשעות יותר מידי מאוחרות 🌌 - יש שתי כותבות כי כותבת אחת מחסירה חלק מהדברים שקראו 📝 - תפרגנו ב- ⭐️(אמילי מבקשת הכותבת השניה)