הספר מוקדש לכל אלו שלא נשברו ברגע. אלא נשברו לאט, בשקט, דיממו באפלה- עד שלמדו לחיות עם הסדקים שלהם. דניאל אורלנסקי -לא נולדתי תמים. נולדתי עם שם שלוחשים ועתיד מוכתב. אבא שלי עומד בראש המאפיה המערבית באיטליה, ולא לימדו אותי טוב ורע רק מה שורד. אני רוצח מתפקיד. חרטה היא פריבילגיה של מי שלא גדל מול המוות. אני חזק כי למדתי להכאיב בלי להתרגש. בתיכון הייתי אלים כועס ופזיז עד שפגשתי את אלי. היינו זוג, ואז היא שברה אותי ואמרה שהייתי רק כלי. הכאב הפך לאכזריות, והבנתי מאוחר מדי שעשיתי טעות. עברו שנים נהייתי מדויק.שולט בכעס. למדתי שאהבה ונקמה משתמשות באותם אמצעים. המפלצת שבי לא נולדה אני בניתי אותה. ~~~~~~~~~ שני אנשים. אותו עבר. שתי מפלצות שנוצרו מסיבות שונות. ~~~~~~~~~ אלי ארלנסן - נולדתי לעולם שבו שמות הם איום, לא זהות. הבת של אחד האנשים המסוכנים בצפון איטליה. בגיל שלוש־עשרה איבדתי את האדם היחיד שלימד אותי מה זה אור, מאז למדתי לשרוד בלי להרגיש בלי לקוות. ואז הגיע דניאל. הוא היה המקום היחיד שבו הרגשתי נחת, לימד אותי אמת אכזרית הפחד אמיתי לא בא מהאויבים, אלא ממי שמכניסים פנימה. חשבתי שזה מאחוריי טעיתי. גורל החזיר אותו דרך אירוסין, עסקה, כלוב עטוף בזהב. זו כפייה. וככל שהאמת נחשפת, אני תוהה אם הוא מפלצת או רק כלי במשחק מעוות