"אם תיגע במישהו בטריטוריה שלי שוב," אני אומר בקור רוח, "אני אדאג שהיד הזאת תישאר בטריטוריה שלי בזמן שאתה לא." "היא גנבה ממך, אתה צריך להודות לי על שעצרתי אותה," אומר אלמון ומצביע על האישה מאחוריי. אני מביט אליה והיא מתכווצת תחת מבטי. אני משיב את עיניי לאלמון. "לשפחות שלי יש אישור לקחת מהשדה שלי חיטים, זאת לא גניבה." אני מגן עליה. אלמון צוחק צחוק רע, "אבץ, אתה מזהה את כל השפחות של האדון שלך. האם האישה הזאת היא השפחה של עוז?" הוא שואל. אבץ מסתכל על הבחורה שמהדקת את הצעיף על גופה, רועדת. רק לפי תגובתה אני יכול לומר שהיא אינה נמנית על אחת השפחות שלי. היא באמת גנבה ממני. "לא אדוני, היא אינה אחת השפחות שלך," אבץ אומר את האמת על אף שאני יודע שהוא רוצה להקשות על אלמון ככל היותר. "לא גנבתי..." היא לוחשת בקול רועד, "אספתי לקט מהשדה שלך אדוני..." היא מוציאה מכפל הבגד שלה שלוש שיבולים בודדות ומתקרבת אליי. היא מושיטה לי בידה הפתוחה והעדינה את שלושת השיבולים. "אני מצטערת שלקחתי שלוש. אתה... אתה יכול לקחת אותן..." הקול שלה חנוק מרגש כאילו השיבולים הבודדות האלו הן אלו שיקבעו אם היא תחיה או תמות.

כל חיי גדלתי בתוך כלוב מזהב, חנוקה מהשליטה של הוריי, מחפשת נואשות אחר הדרך לברוח ולחיות לפי הכללים שלי. וכשסוף סוף מצאתי את עצמי לבד בעולם האכזר שבחוץ, ידעתי בדיוק לאן אני הולכת - אל הגבר המסתורי שביתק את בתוליי, המניאק שנחלץ לעזרתי ואמר לי שוב ושוב שאני לא שייכת לעולם שלו הוא היה שייך, צעדתי הישר אל האח האבוד של החברה הכי טובה שלי מאחורי גבה. דפקתי על דלתו בבקשה לעזרה, הייתי צריכה רק לילה אחד נוסף, ולאחר תחינות רבות - או אפשר לומר סחיטות - הוא השתכנע ונתן לי להישאר. שנינו לא ידענו שהמפגש הנוסף הקטן בנינו יגמר בלחיצת ידיים שתגרום לנו לשתף פעולה לחצי השנה הקרובה. השאלה הייתה, איך אחרי הלילה הראשון שלנו כאן, והעוינות החולפת בנינו, והעבודה המרתיעה שבה עבד כשהשמש שקעה ואורות הניאון נדלקו, נוכל לחלוק את אותה מיטה במשך חודשים מאחורי גבם של יקרינו? טריגרים ⚠️ תכנים מיניים מפורטים שימוש באלכוהול וסמים אונס טריגר התעללות במשפחה

קול ראון תמיד לא היה "הילד הטוב" הוא הסולן ונגן הגיטרה של להקת 'מסוממים', אליל הבנות והילד הרע של התיכון . משתכר מאלכוהול כל סוף שבוע, מסניף סמים ומכור לסקס. היא נחשבת "ילדה טובה". תמיד מצליחה בלימודים. היא לא מקובלת אבל כן בסדר עם כולם. אבל בשעות הפנאי שלה היא סופרת (בשם עט כמובן). שהמורה לספרות משדכת אותם לעבודה משותפת הם צריכים ללמוד לקבל אחד את השנייה . הם הפכים מושלמים . אבל מה יקרה שיגלו שאביגייל סמית' לא הילדה הטובה שהיא משתדלת להיות? ⚠️טריגרים - מכיל:⚠️ סמאט שפה בוטה סמים ואלכוהול אלימות במשפחה אלימות חרם (מוזכר - לא מפורט) אין לשכפל, להעתיק , לצלם ,להקליט , לתרגם ,לאחסן במאגר מידע , לשדר או לקלוט בכל דרך או אמצעי אלקטרוני , אופטי או מכני או אחר - כל חלק שהוא מהספר הזה . שימוש מסחרי מכל סוג שהוא בחומר הכלול בספר זה אסור בהחלט אלא ברשות מפורטת בכתב מהכותבת. כל הזכויות שמורות לנוי נבון❤ (תודה לדניאל על הרעיון🥰)

"יש לך משהו להוסיף? כי אני אשמח להוסיף לך עוד שני עיקופי שחייה מסביב לספינה." אני מנידה בראשי לשלילה. "בלעת את הלשון? תעני במילים! יש לך משהו להוסיף?" הוא מרים את הקול. "לא." אני משיבה מלחישה. הוא מחייך חיוך מבשר רעות ומסתכל על כל הצוות. "אתם יודעים מה קורה כשמישהו מהצוות עונה בצורה לא מכבדת... נכון?" הוא שואל וכולם נאנחים בתסכול. עצבנים עליי. "קדימה! כולם לעלות על מדי שחיה. נתחיל בעונש של שלושה עיקופים." "אבל... מה עשיתי?" אני באמת לא מצליחה להבין. הוא מסתכל על אחד מחברי הצוות, "תאיר את עיניה." "כשהקפטן שואל שאלה, משיבים בתשובה של כן קפטן, או לא קפטן. כבוד." אני שונאת את הקפטן. אני שונאת את המפקד המחורבן שלי!

אזהרות טריגרים: אופל וכל מה שנלווה אליו. מה אני עושה כאן? לו הייתי חכמה, הייתי סבה על עקביי עוד לפני שנכנסתי לכאן. בורחת כל עוד נפשי בי, ולא בוחרת להיכנס במודע לכלא בו משעבדים מוחות. אני פוחדת, אבל התכוננתי לזה במשך שנתיים. חלמתי על הרגע שאדרך כאן. אני לא מתכוונת להוריד את הראש ולא להראות חולשה. אני כאן מסיבה מסויימת, ולא אעזוב את כותלי המבצר המחורבן הזה, שמגדיר את עצמו כאקדמיה הטובה בעולם למנהיגים עד שאמצא את מה שאני מחפשת. אותו. *הסיפור יעלה בשלמותו*

"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את פניו לשלה בהתגרות. היא מסירה את הסינר ומפזרת את שיערה שגולש על גבה בגלים יפיפיים. היא נעמדת על קצות אצבעותיה כדי להגביה את עצמה ומביטה לעיניו של בראנט "אז שהוד מלכותו ישרת את עצמו." היא מדגישה את מלותיה בתגובה להתגרות של בראנט, מסתובבת ויוצאת אל הגנים. בראנט ניראה אבוד ואני לא מצליח להחזיק את עצמי ופורץ בצחוק. בראנט מרים את ידיו "משהו מצחיק אותך וויליאם?" הוא נוהם בתסכול ואני ממשיך לצחוק ללא שליטה. "אתה יכול להילחם נגד שישה אבירים במקביל אבל נראה אבוד כשילדה קטנה צועקת עליך." כואבת לי הבטן מצחוק ובראנט לא נראה מרוצה מהעניין. "מה עכשיו? שאלך אחריה?" הוא שואל כשאני מצליח להירגע. "תעלה אותה לאגף שלי, אחכה לכם שם ואבהיר לה את יחסי הכוחות בין מלך ושפחה." אני מרצין. מכיל: תכנים מיניים, אונס, תקיפה מילולית, תקיפה פיזית, אלימות.

"לילה טוב," "לא הבנתי," "איזה חלק לא הבנת בצמד המילים לילה טוב?" "את זה שאתה אומר את זה במקום לעשות את מה ששילמת לי בעבורו." "שילמתי על יום שלם איתך," "אתה לא צריך להזכיר לי. מתי מגיע החלק שבו אתה מזיין אותי ואז אתה יורד לי מהגב?" "החלק הראשון שבו אני מזיין אותך יגיע כשאני ארגיש את רוצה שאעשה את זה ולא בגלל ששילמתי לך. החלק השני אף פעם לא היה כלול בהסכם שלנו ולכן הוא גם לא יגיע." "מה לא היה כלול? אמרת יום אחד, דייט אחד." "נכון, זה מספיק זמן." "בשביל מה?" "בשביל שתרצי ממני עוד, אל תסתכלי עליי ככה, אני גרוע יותר מקוקאין. ההתמכרות אליי בלתי נשלטת." "יודע מה? אתה צודק." "לגבי מה?" "לגבי ה'לילה טוב', אתה צריך לישון כי אתה הוזה ואני מקווה שזה מעייפות." טריגרים: הפרעות אכילה, הטרדה מינית ואלימות מילוית ופיזית

"אחותי הוא לגמרי בקטע שלך״ היילי לבשה עליה בגדים ואספה את שיערה הבלונדיני, למה דווקא אני? למה לא היילי? היילי יותר יפה מבנינו והיא לגמרי מתאימה לטעם של אנשים כמוהו. אני לא רוצה שהוא יהיה בקטע שלי, זה מלווה בלהיות כלואה באחוזה שלו, סיפור סינדרלה רק ברע. הוא בן אדם רע. אני לא רוצה אותו בחיים שלי, אוי אלוהים תעזור לי. - סיפורם של ג'סיקה ותומאס מסתבך מרגע לרגע, ועם תומאס אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה. מה יקרה שג׳סיקה תקלע לשיגעונות של תומאס?, לאן זה יוביל?, ואיך ג׳סיקה תתמודד עם כל הדברים החדשים שמגיעים לחיים שלה?.

״לא! את לא תהיי של אף אחד אחר!״ הוא צעק עלי ועשה צעד לכיווני וישר דחפתי אותו לאחור ״אני לא דברתי על להיות עם מישהו אחר! אני פשוט לא רוצה להיות איתך! זה לא מתאים לי העולם הזה!״ צרחתי עליו עם דמעות בעיניים מכל הסיטואציה הזאת והוא היה נראה כאילו הוא עבר איפוס ולקח כמה צעדים קטנים אחורה ״אין בעיה, את לא רוצה אותי עכשיו אבל זה עוד ישתנה. את תראי״ הוא אמר לי בקול בטוח ומאיים "נראה" אמרתי לו בכעס והוא הלך. לי סטן בת 17, ילדה עם עבר לא פשוט. הורים שעזבו, משפחת אומנה מתעללת וכל מה שנשאר לה זה אחיה הקטן פוגשת בעבודתה במסעדה את האדם שאף אחד לא היה רוצה להתקל בו- איאן אלפונסו הולך להכיל❗️ אלימות רצח מין מפורט מין בכפיה מקווה שתהנו❤️❤️