קיארה רוסי- לא רציתי שזה יקרה.טוב אולי לא חשבתי שזה יקרה. כל החיים שלי אהבתי לקרוא ספרים תמיד כולם קראו לי ״תולעת ספרים״, החברים, המשפחה, בעבודה בקיצור כולם. הספרים שהכי אהבתי לקרוא היו של מאפיה, וואוו מאפיה- הגברים, הסיפורים, הנשים שהם תמיד כאלה חזקות פשוט וואוו. כמו כל אחת שקוראת תמיד חלמתי שהקאפו הגדול של המאפיה יחטוף אותי והתאהב בי. אבל כמו כל אחת ידעתי שזה לא מציאותי! או שכן...לא יודעת כבר החיים שלי מושלמים או לפחות היו, לא סגורה על זה מצד אחד החלום שלי התגשם אבל מצד שני...המאפיה חטפה אותי! והגבר הזה התאהב בי! וכל זה קרה בגלל שהסתובבתי עם הילדה הלא נכונה! אבל האמת יש מצב שגם בלעדיה זה היה קורה כי בכל זאת התחצפתי עליו לא פעם, זה פשוט כיף מדיי לריב איתו, וגם הוא יפה מדיי. לורנצ׳ו מרצ׳ינו- נראלי שכולם יודעים מי אני וכולם מפחדים ממני, לא? אני לורנצו מרצ׳ינו כן כן הבן של לוקה מרצ׳ינו השטן של איטליה אני שונא שאנשים לא מבינים את המקום שלהם ומתחצפים עלי.אבל שהיא מתחצפת זה מצחיק, כיף וגם מעצבן אבל זה מיוחד. ואיך שהוא בדרך לא דרך התאהבתי, אני לא יודע איך זה קרה ואיך לעזעזל הגענו למצב הזה. אבל הדבר היחידי שאני בוודאות יודע זה שהיא משגעת אותי. היא כל היום בראש שלי. והיא תהיה האישה שלי!

סכנת התמכרות. אני מזהירה - הסיפור הזה הולך לשאוב אותכן לתוכו, אתן לא תרגישו בנוח להיות בו- הבעיה העיקרית היא שלא תוכלו לצאת.

לקאפו מותר שיהיו אויבים. מותר לו שיהיה דם על הידיים. אסור לו שתהיה חולשה. ליה רז בת העשרים מגיעה למילאנו עם החברה הכי טובה שלה בעקבות הזדמנות עבודה שחיכתה לה הרבה זמן. כמה ימים באיטליה. קצת עבודה, קצת חופש, ואז חזרה לחיים שלה בישראל. לפחות זאת הייתה התוכנית. עד שמפגש מקרי מכניס לחייה את אדריאן ונטראני. בן שלושים ושלוש. קאפו. הקאפו של הקאפו. וגבר שרגיל לכך שאנשים יודעים מי הוא עוד לפני שהוא מציג את עצמו. ליה לא יודעת. וכשהיא מגלה, זה כבר מאוחר מדי בשביל להעמיד פנים שהם מעולם לא נפגשו. היא לא שייכת לעולם שלו. הוא יודע את זה יותר טוב מכולם. ובמשפחת ונטראני יש חוקים שלא מפרים - אפילו לא בשביל אישה. במיוחד לא בשביל אישה. כי בעולם של אדריאן, אויבים תמיד מחפשים את המקום היחיד שבו יוכלו לפגוע בקאפו. וכל מה שנותר להם לעשות הוא לגלות איפה הוא.

#1 סטוקר #1 קאפו #1 מאפיונר #2 romance #15 דרמה #15 love #22 מאפיה "אני לא יכול להפסיק לחשוב על נטע. זה כאילו היא נכנסה לי לתוך הראש ולא יוצאת. אני חייב לדעת איפה היא בכל רגע, מה היא עושה ועם מי היא מדברת. אני אוהב אותה כל כך חזק שזה כואב לי בלב. נתתי לה שרשרת מהשושלת שלי כדי שכולם יראו שהיא שלי ורק שלי. אני לא אתן לאף אחד אחר להסתכל עליה או לגעת בה. אני נועל אותה בבית שלי לא כי אני רע, אלא כי אני פשוט לא יכול לחיות בלעדיה אפילו דקה אחת." "מייקל לא עוזב אותי לרגע. לפעמים זה נראה כאילו הוא אוהב אותי יותר מדי. הוא תמיד מסתכל עליי, תמיד רוצה לדעת איפה אני, והוא נתן לי שרשרת שאי אפשר להוריד מהצוואר. כולם פה מפחדים ממנו, אבל כשהוא איתי הוא הופך לאיש אחר. הוא קונה לי הכל ודואג לי כאילו אני הדבר הכי חשוב בעולם. זה קצת מפחיד אותי שהוא לא נותן לי ללכת לשום מקום, אבל כשהוא מחבק אותי חזק, אני מרגישה שהוא באמת לא יכול לחיות בלעדיי." המשך תקציר בפרק הראשון...

עדי, בת 18, אבל הכל התחיל בגיל 5 שהוריי החליטו לעבור לישראל ממישיגן המדהימה. כבר אז הבנתי שמשהו לא תקין. כבר אז הבנתי שאימא שלי אוהבת את אחי יותר ממני, אך לא ייחסתי לזה חשיבות. היא תמיד הרחיקה אותי מאבי. עד גיל 12, שבו האימא שלי החליטה להבין עם מי היא התחתנה ולקחה איתה אך ורק את אחי הגדול. השאירה אותי להתגורר לבד עם נרקומן פדופיל. השאירה אותי לגדל שני ילדים ותינוק מסכנים. השאירה לי לבצע את התפקיד שלה. הגורל החליט להשתלח בי שוב, וגרם לי להתאהב באח של החברה הכי טובה שלי. הגיבור שלי. לירון, בן 22, הלום קרב. לחיות באשליה זה חלק מהחיים שלי כבר שנתיים... סטוצים, מסיבות, מועדונים, חברים ועוד. שגרה של 730 ימים. אני מוכן לעשות הכל כדי לשכוח עוד קצת, עוד טיפה. הבת אדם היחידה שהיה לי אי פעם אכפת ממנה זאת אחותי הקטנה, לוטם. לפחות ככה חשבתי, עד שפגשתי בחברה הכי טובה החדשה שלה. הנערה שנראתה אישה לחלוטין, הייתה בלונדינית עם רגליים שלא נגמרו... אבל העיניים שלה? הן סיפרו לי הכל. ככה הכרתי את האישה הראשונה שהיה לי אכפת ממנה ולא רק מהגוף שלה... טריגרים: -אונס -פדופיליה -הלום קרס

אתן בטח חושבות שזה עוד ספר מאפיה ״רגיל״ שבו הוא ראש מאפיה שחוטף אותה והיא ״אישה חזקה״ שבסוף רק יודעת להגיד כמה מילים יפות. אז לא, זה ממש לא קורה פה. הוא ממש לא חוטף אותה. אבל היא חד משמעית אישה חזקה. אז כן, הוא כן ראש מאפיה, אבל בפעם הראשונה שהם נפגשו הוא לא היה, הוא היה סתם הומלס ברחוב. אבל עכשיו, אחרי שניסה להרחיק אותם בכל דרך אפשרית, ושהוא שמר מרחק ממנה כל כך הרבה שנים, כשהיא מגיעה למועדון שלו ונמרחת על גבר אחר הוא כבר יודע שאין מצב שהוא משחרר אותה שוב. אה, וכבר אמרתי שאין לה מושג מי הוא? שהיא לא מקשרת שזה אותו אדם מפעם, לא? אה טוב, זה כבר אשאיר לכם לקרוא. ‏תתכוננו להתאהב באמה ורפאל הספר מורכב מהרבה נושאים קשים. הבריאות שלכם חשובה לי - אני מזהירה רק פעם אחת!

ניק רומאנו- בפעם הראשונה שראיתי אותה, ידעתי שהיא שלי. היא הייתה כל כך יפה. כל כך חצופה. כל כך פאקינג שלי. חטפתי אותה. שיחקתי איתה. רדפתי אותה. לא הייתי מוכן לשחרר אותה. היא לא פחדה בהתחלה, אני זה שגרם לה לפחד. ויקטוריה טרנטינו- בפעם הראשונה שראיתי אותו, לא הבנתי. לא הבנתי מי הוא. לא הבנתי עם מי אני מתעסקת. וגם כשכבר הבנתי, המשכתי. המשכתי להתעסק איתו. המשכתי לעצבן אותו. המשכתי להטריף אותו. זה היה חזק ממני. הוא לקח את החופש שלי, ואני התאהבתי בו. זה ספר ראשון שלי, אני ממש מקווה שתאהבו❤️

*אפילוג* קאי ~ עבר ~ שבוע הבא משפחה חדשה אמורה לעבור לגור בבית שמולנו אבל אני לא רוצה כי זה ייקח ממני את התשומת לב של אבא אני לא מסכים לזה! אני חוגג יום הולדת שש בעוד שבועיים ואבא ואמא יתעסקו במשפחה החדשה במקום בי! אני מתעורר ורואה שג'וני, אחי הקטן, ישן על המיטה שלו, אני יוצא מהחדר בשקט והולך לצחצח שיניים כמו שאבא לימד אותי ואז יורד למטה ואבא כבר מכין לי ולג'וני אוכל לגן. מאי בעוד שבוע המשפחה שלי עוברת לקריית מוצקין, אבל אני לא רוצה לעזוב את כל החברות שלי...אני רק בת חמש למה אני צריכה לעבור עיר והן לא? למה אבא לא יכול להמשיך לגור בתל אביב? אם אמא הייתה פה...אני חושבת עליה ומתחילה לבכות, אני מתגעגעת אליה כל כך. אבא כבר התחיל לארוז הכל חוץ מאוכל וכלים בשביל שלא נאכל עם הידיים הוא השאיר לי גם את הבגדים והמיטה שלי אבל אנחנו עדיין ניסע מכאן בעוד שבוע ואבא הבטיח שיהיה לי כיף שם...

תעשו לעצמכם טובה ואל תדברו איתי על ׳רושם ראשוני׳, מספיק לי לראות איך גבר נכנס לחדר כדי לדעת בדיוק איזה סרט הוא מנסה למכור לי. מי ששם את הטלפון הפוך, מסתיר משהו. מי שלובש ז'קט באוגוסט מנסה להוכיח, מי שמחייך כאילו החיוך שלו הוא מטבע חוץ, כנראה שעוד לא פגש אותי. אני אמור בריין. אני לא מאמינה באלוהים, אני מאמינה בתוצאות. אני המוח שבונה מותגים מאפס בזמן שכל הכרישים מסביב מחכים שאני אמעד בגלל הבלונד או השם של אבא שלי. הם תמיד טועים. נחתתי בביתר ירושלים כדי להציל מועדון ששכח איך לספר את הסיפור שלו. ציפיתי לעוד חבורה של שחקנים עם אגו בגובה ברך. לא ציפיתי לאלרואי גבאי. במגרש של טדי, אלרואי גבאי הוא אלוהים. הקפטן שלא רואה בעיניים, הכוכב שכל המדינה סוגדת לו, והגבר הירושלמי שרגיל לקבל כל מה שהוא רוצה. הוא לא מנסה להרשים אותי, והוא מסתכל עליי כאילו המושכות של החיים שלי נמצאות אצלו בידיים. בעולם שבו כולם רצים אחרי כותרות, אלרואי הוא השקט שמרעיש לי את כל המערכות. הוא חושב שהוא מנהל את המשחק, אבל הוא עוד לא הבין שבמשחק, אני זו שכותבת את החוקים. בין הלחץ של היציעים למלחמות האגו במסדרונות, אני הולכת ללמד אותו שגם אלוהים צריך לפעמים מישהי שתזכיר לו איך לנשום. אז אני אמור בריין. תבחרו תמונה טובה, כי הפעם אני לא נחמדה.

״אני לא יכול לתאר במילים כמה אני אוהב אותך, נסיכה פרטית שלי.״ ~~ קיילי ~~ לא ציפיתי שאמצא את אהבתי הראשונה במקום הזה.. אמי רצתה חיים חדשים. אז לא נותרה לנו ברירה, אלא לגור אם ובת בדירה פרטית בעירייה קטנה בשיקגו. על היום הראשון זכיתי לקבלת פנים מרשימה מאוד מגבר יהיר וכריזמטי, ובאותה נשימה גם רכושני במיוחד. לראשונה, התחלתי להתאהב במהירות. לא חשתי דבר כזה בעבר.. הספר ״אסון אויבים״ מדבר על קיילי ולוקאס. בחור ובחורה שסך הכל התאהבו ממבט ראשון, ולאט לאט האהבה הפכה לאכזבה. ואולי אפילו לטעות הכי גדולה שלהם..