האגדה הזו מוקדשת לכל שבורי הלב שחוו אהבה אמיתית בחייהם ואיבדו אותה. הספר הזה מוקדש לכל מי שמחפש קסם בחייו וקצת אור. אתם מוזמנים לקרוא את התקציר הפעם אין הזהרות טריגר.

היא היתה יפיפייה וכובשת מהרגע הראשון שהכרתי אותה ידעתי שהיא נועדה להיות אשתי. היא היתה בדיוק מה שייחלתי לעצמי עד אותו הלילה שהיא הפכה מאישה שאהבתי לאישה אכזרית שרציתי לשכוח כל כך. אהבתי כלפיה כבתה ליבי הפסיק לפעום לא האמנתי בהזדמנות שנייה. אני שלמה אטיאס הגבר הכי מבוקש בעיר בלילה אחד מהגבר הכי מאושר הפכתי לגבר האומלל ביותר בעיר. אני אף פעם לא חלמתי להתחתן לא איתו, הוא היה החבר הכי טוב שלי. ידיד נפש שלי שמרנו על קשר טוב. הוריו ניסו לבקש את ידי עבורו סירבתי להם. אהבה לא עניינה אותי הייתי מרדנית טיילתי בעולם עשיתי שטויות חייתי את החיים הטובים. בינתיים שהוא איבד את אהובתו ונשאר לבד עם פעוט. הוא היה גבר שבור לב שהגיע למסעדה שלי ככה התחילה ההיכרות בנינו מחדש התאהבתי בגבר הזה עד איבוד ראש. ככה זכיתי לקבל אל ליבי את עדי זכיתי להיות אמא לילד מתוק. שמי שרית תמיד ידעתי מה ארצה להיות תמיד שאפתי גבוה וזכיתי במשפחה אוהבת. הייתי אהובתו היחידה הייתי אשתו שהוא היה נושא בין זרועותיו כל לילה אל המיטה. עד הלילה שבו כבר הבנתי שאני עדיין לא מצליחה לשכוח את הגבר שחלמתי איתו על נצח. בשבילו עזבתי את הגבר שאהבתי ונתן לי את ליבו ואת הילד שלנו רצתי כנערה תמימה אחרי החלומות שלנו. עכשיו חזרתי. חזרתי בשבילך בני אהובי חזרתי ב

מה קורה אם ערב אחד תרבותי הופך לאסון? "ציור יפה מי היתה הפעם ההשראה שלך?" שאלתי מביטה בדמותה של האישה. "זאת תמיד את יפה שלי." הוא אמר לי בחיוך חם. "זו לא היצירה הכי יפה שלי הלילה את תראי את היצירה הכי מושלמת שלי." הוא אמר בחיוך שובב. "באמת?" שאלתי אותו בחיוך סקרנית לראות את מה שהוא הכין. "בואי והציג אותה בפנייך." משך אותי אחריו כשאני צועדת אחריו אל מרכז החדר. ראיתי בד מכסה פסל ענק הוא צעד אל כיוון הפסל כאשר אני עומדת מולו ומביטה בו בסקרנות כשהוא מקיש על כוס השמפניה שלו מושך את תשומת הלב נוכחים בגלריה. "גבירותי ורבותי אני שמח לארח אתכם בתצוגה של היצירות שעמלתי עליהם בשנה האחרונה." הוא אמר בחיוך גדול. "אני שמח להציג בפניכם את יצירת השנה שלי השראה הגדולה של חיי." הוא אמר בקול נרגש כשהקהל עומד סקרן לראות מה יציג האומן הדגול יאיר הלוי. הוא הסיר את הבד המשי הכחול שכיסה את הפסל." מה יקרה שהוא יופיע הגבר שיסחרר אותך? "אני לא יכולה לסבול אותו יותר! " סיפרתי לה כשראשי מונח על הבר. "הי אתה תביא לי עוד כוס!" פניתי לברמן בחדות. "נו באמא שלך תביא לי עוד מהויסקי." אמרתי שיכורה. "לא." הוא השיב בביטחון הרמתי את ראשי פוגשת בעיניו בצבע קרם בורלה זהובות. "אני יכול להביא לך משהו יותר טוב." הוא אמר בעזות מתקרב אליי בביטחון.

עדי אטיאס הוא בחור מרדן הנער המפונק שכל נערה או אישה נופלת אל זרועותיו, הוא מחפש רק צרות שובר לבבות. הגבר הנאה שיודע את המשחק. ״בנות בשבילי כמו נייר טואלט.״ הוא מפונק הבחור ששמו השני צרות. "אני רואה שסוף סוף מצאת את הדרך הביתה עדי!" "הגיעה הזמן שתתרחק מהחברים המפגרים שלך!!!" הוא צעק. "מעכשיו אתה עובר ללמוד בלונדון בתיכון רוקפורד, ואתה מרותק לשבוע. עד שתיסע שבוע הבא רשמתי אותך זהו נגמר בלי אלכוהול בלי חברים מטומטמים." הוא אמר בקול תוקפני לוקח את הטלפון והמחשב והמפתחות. וכאן מתחילה הבעיה. לירז יזראילוב היא בחורה מרדנית צעקנית אחת שתלך נגד הזרם היא לא רואה בעיניים מטורפת פראית חסרת מעצורים, ובמילה אחת צרה שכל גבר לא ירצה להתעסק איתה. ״מי שנדלק עליי מת אני הופכת אותו לעבד שלי.״ אך מה קורה בלילה אחד כשהנערה הזו מחליטה לעבור את הגבול האפשרי? "אז מה אתן מתכננות בנות היום מסיבה אצל לירז?" "סוד כמוס לפרה ולסוס," "אני מקווה שבלי אלכוהול?" "חס וחלילה אבא יעיף אותי בטיל מהבית להתחתן בגיל צעיר לא בא לי," אבל מה קורה שהיא מפרה את ההבטחה? "את הבטחת לי להשתנות לירז," הוא הביט בי בכעס. ״את לא לומדת לירז אני מבטיח לך הפעם שזה לא יעבור לך בשתיקה כמו שאמרתי לך פעם אני הבצעה זאת עכשיו את עוברת ללמוד בפנימייה בתיכון רוקפורד

תלמד אותי לשחרר אותך עברו, ארבע שנים מאז שנפרדנו אני עדיין אוהבת אותך. אני כבר לא אותה נערה שהייתי. כבר לא אותה האחת שאהבת אהבתי אותך בכל ליבי עדי. היום אני עומדת שם מביטה בה ובך מרחוק, אתה כבר ארבע שנים לא בחיי עדי. ארבע שנים איך הזמן עובר מהר אה? זה כל כך כואב עדיין זה עדיין שורף אותי כל יום. היום אתה מתחתן היום אתה עומד להשאיר אותי בעברך לנצח, אתה צועד איתה לחופה ועומד להתחתן איתה אחרי השנים שאהבתי. הלב שורף היא בסופו של דבר זו שניצחה היא זכתה בגבר שאהבתי. אני מתקשה לנשום זה לא חדש בכל השנים האלה שאני חיה בלעדיך זה ככה. היום אתה תקדש אותה כדת משה וישראל את האישה הכי יפה שזו לא אני היא עם עיניה הגדולות בצבע תכלת כל כך יפה היא בהרבה יותר יפה ממני היא זכתה באהבה היחידה שהייתה לי. אני מאושרת בשבילך לפחות שאתה מאושר גם אם אותי זה מרסק אני מאושרת עדי ואוהבת אותך. רק שתדע זה נכון מה שאמרתי לך עדי אני לא מסוגלת לאהוב אני מסוגלת לאהוב פעם אחת וזו היתה פעם היחידה שאהבתי. לירז יזראילוב נערה בת 20 שבעברה הרחוק היתה הנערה הכי נחשקת לאחר הפרידה עם עדי. לירז כבר לא אותה נערה היא מתמודדת עם הכאב והלב השבור. אחרי שנים ארוכות ואותה אהבה מטורפת שכלואה בתוכה שנים, היא סובלת וממשיכה לחכות לו באותו חוף לאהובה. מומלץ מגיל 18+

"תסתכלי על השמיים" אמרתי לשיר. "פעם, מישהו אמר לי שלכל אחד יש כוכב משלו" "ואיך אני יודעת מה הכוכב שלי ?" שיר שאלה אותי, משועשעת "הכוכב שהכי נוצץ, הוא הכוכב שלך" אמרתי והיא צחקה, וגם אני. כשהייתי קטן, באמת הייתי מאמין שלכל אחד יש כוכב משלו. קוראים לי דניאל, דניאל ישראלי. אחרי המון ימים קשים גיליתי מי אני, ולאן אני שייך. היום אני יודע שאני שייך לפה, למשפחת ישראלי. ואני חייב להם הכל, על שהצילו אותי. בעיקר לשיר, שבלעדיה אני לא הייתי פה. נשבעתי לשמור עליה, שלא תפגע אף פעם. אבל עכשיו, אני צריך לשמור עליה, ואני לא בטוח שאני אצליח- כי אני צריך לשמור עליה מעצמי. •גמור

"כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה"

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋