״תתן לי לצאת מפה! אני צריכה לבדוק שהוא בסדר!״ היא צועקת עליי. ״אמרתי לך שזה מסוכן ואת לא יכולה לצאת.״ אני משיב לה בקול קשוח. אני רואה את הרגע שהיא מאבדת את זה. היא מתקרבת ומתחילה להרביץ לי בחזה עם האגרופים הקטנים שלה, שלא משפיעים עליי. ״תירגעי או שאני ארגיע אותך ואת לא תאהבי את זה.״ היא לא מקשיבה וממשיכה. אני זז ממנה והולך למגירה במשרד. מוציא את האזיקים שיש לי שם. אני תופס לה את היד ואוזק אותה לשולחן במשרד שלי. *כל יום חמישי יעלה פרק 🩵

(חטאי העבר יצא לאור בהוצאת יהלומים💎) שונאים לאוהבים * השכן ממול * תיכון ״אומנם יש לו שם של מלאך אבל מסתבר שהוא בכלל שטן.״ -אוולין- משימה אחת ניצבת מול עיניי כמו מטרה. לחזור לביתי, אחרי שסילקו אותי ממנו, ולשקם את חיי ההרוסים. אני לא אתן לשום דבר להרוס את זה ובעיקר לא לו. השכן ממול. הבחור ששונא אותי כל-כך. ואם זה היה תלוי בו, הוא כבר מזמן היה דואג שאני לא אהיה פה בכלל. אבל לוותר לו? זה פשוט לא יקרה. לא היום, לא מחר ולא בשום מצב. -גבריאל- שנאה, זה הדבר היחידי שעולה לראשי כשהשם אוולין סוייר נשמע סביב. כולם יודעים שמולי לא מזכירים את שמה. במשך השנים שלא הייתה כאן ניסיתי להתעלם מההשלכות של מעשיה ההרסניים אבל זה לא הועיל. ההשלכות נמצאות מול עיניי, חיי נהרסו לחלוטין בגלל ירוקת העיניים הזו. אבל עכשיו אני מבין שזה לא הסתיים אלא רק מתחיל מחדש כי כשאני מביט בחלון חדרי אל הבית ממול אני רואה אותה. היא כאן שוב, רק מה שהיא לא יודעת שזו הולכת להיות הטעות הכי גדולה שלה. ~סכנת התמכרות לפניכם~ זה הספר הראשון בדואט אשמה. הספר השני, השלכות ההווה (גם הוא יצא לאור) **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

"פאק, אנה.. אני מצטער," הוא מקרב את ראשי אל כתפו ומחבק אותי בחוזקה. "אני מצטער, אני מצטער, אל תכעסי, פאק.." הוא לוחש לאוזני. אני לא מתאפקת יותר ונותנת לדמעות שלי לרדת. "סליחה, סליחה. אני יודע.." אני מנסה לשמור על שקט אך ייבבה נפלטת מפי והדמעות לא מפסיקות לרדת. לוקה," קולי חלש וצרוד. אני מנסה לחזור אחורה ולהביט בו אך הוא מהדק את אחיזתו בי וממשיך לחבק אותי. "עוד קצת." הוא לוחש. "פאק, הייתי צריך את זה.." אני מחייכת למילותיו בין הדמעות ומתמסרת לחיבוק. "אל תבכי, בבקשה. אני מבטיח שאשתנה. רק על תכעסי עליי שוב." אני מהנהנת ומתחילה להירגע בזרועותיו לאט. "אני אוהב אותך." ----------------------------------- 🖤סיפורם של לוקה ואנה🖤

ארוטיקה אפלה, BDSM, גבר אלפא, פנטזיה רומנטית, מיריבים לאוהבים, נישואי נוחות. ״המגע שלו כמו איום, כמו לחישה שקטה של המוות. כל נגיעה גורמת לי לרצות לברוח ליערות החשוכים. הלוואי שאוכל לברוח מהשד שלי.״ נולדתי עם חוב על הכתפיים - כס המלוכה של משפחת טרסדור. לפעמים הוא קשה מנשוא, אבל מגיל צעיר חונכתי להאמין שהוא טהור. אני אשמור את תמימותי לבעלי, למלך שלי, והוא ישמור את עצמו לכבודי. אישה שלא שומרת את עצמה תסבול, ולא תהיה דבר מלבד נערת ליווי. זונה. אף אחד לא פאקינג טרח להסביר לי שבעלי לעתיד הוא חתיכת מניאק שלא רוצה אותי, וגם לא שמר על תמימותו לליל כלולותינו. אני לא סובלת אותו, את ההבעה היהירה שלו, את הלחישות המרושעות שלו באוזני. יש לי תמיד רצון עז להכות אותו. אך למרות השנאה העזה שלי כלפיו, כמו צחוק הגורל ויריקה בפרצוף שלי - אני נמשכת לדיאבלו, השד שלי. אי אפשר להתכחש לסקס האפיל שנוכחותו משאירה אחריו, לעיניו הירוקות שמלאות זעם, לתווי פניו החדים, ולגופו המרשים עם צלקות המלחמה. כל מילה שיוצאת מפיו נשמעת מחושבת וקרירה, כזו שמעבירה רעד לכל אורך עמוד השדרה שלי. בגיל שמונה עשרה אני מאבדת את אימי במלחמה הנוראית, ונודרת את נדר הנישואים כמו כלבה טובה. אני שונאת את דיאבלו סטונהאם.

*גמור* - הוא הקאפו האכזרי של איטליה , האיש שכולם מפחדים ממנו . היא בחורה שנותרו בה צלקות נפשיות מהטראומה שעברה . מה יקרה כששניהם ייפגשו ? - ⚠️ טריגרים - תכנים מיניים מפורטים , אונס , חטיפה , אלימות פיזית ומילולית , תיאורי רצח / דם , הטרדה ודברים נוספים . האחריות על הקורא בלבד !! ⚠️ - טרופים - מאפיה , גבר אלפא , נישואי שידוך , משולש אהבה, אהבה ממבט ראשון - *סיפור ראשון בסדרת המאפיונרים*

סקיילר בת ה17 נאלצה לעבור יחד עם משפחתה אל עיירה זרה ומרוחקת. מה שהיא לא ידעה זה שאנשים רבים מכנים את העיירה הזאת כעיירה מסוכנת. בעיירה הזאת מתגוררת משפחת סביאנו, המאפיה המסוכנת ביותר בעולם, אף אחד לא ידע עליהם יותר מידי חוץ מפרט אחד: המאפיה הזו מורכבת מחמישה אחים עם מוח קרימינלי, בעלי רכוש רב ועיניים רצחניות וחדורות מטרה. כל התושבים הרגישו פחד אימים רק מהמחשבה על לפגוש אחד מהם וזה מה שהיא הרגישה באותו רגע, היא הרגישה שזה הסוף שלה כשעיניו הכחולות והמאיימות נתקלו בה. #1 romance #1 love רומן #1 אהבה #1 רומנטיקה #1

"סליחה תחזור על זה" ביקשתי מאחד המארגנים "בעוד דקה הדלת תיפתח ואת תכנסי עם הורייך הם יגישו אותך לבעלך לעתיד ואז הם יחזרו למקומם" הסביר והנהנתי בחשש, אימי ואבי הגיעו "אל תהרסי את זה אליאנה" זה הדבר הראשון שאמר לי בשבועיים שלא התראינו, אנחנו בחתונה שלי והדבר הראשון שהוא עושה זה לאיים עלי. "לפחות השמלה בסדר, את נראית פחות..." הוא השאיר את המשפט תלוי וכיווצתי את ידיי לאגרופים ושחררתי אותם, לקחתי נשימה עמוקה "נחמד לראות אותך, אמא" קדתי קידה קטנה בכבוד לאימי "אבא" אותו הדבר גם לאבי. "תראי איך גדלת, יוצאת מהבית" אמרה וחייכתי חיוך לא אמיתי אבל מספיק טוב כדי לספק אותם. הדלתות נפתחו ופתאום איבדתי את היכולת לנשום, הם החזיקו אותי משני צדדיי והובילו אותי אליו. הוא נראה טוב, אפילו לא שמתי לב כשהוא נכנס לחדר שלי לפני כן. אבל עכשיו אני מסתכלת עליו וסערת רגשות עוברת בתוכי, השיער השחור שלו משוך לאחור, כל שערה במקומה, החליפה השחורה שלו חסרת כל קמט, אני לא יודעת מי עושה חסד למי, החליפה לגוף שלו או הגוף שלו לחליפה. אני מניחה שהשני. אבא שלי לוחץ על זרועי באזהרה לפני שהוא מגיש אותי לבעלי לעתיד, בן ראש המאפיה והגבר הכי מושך שראיתי עד היום , המבטים שלנו מצטלבים ונוצר בנינו קשר עין אינטנסיבי. תמיד לימדו אותי לא להביט בעיניים של אח

משוגעת, מטורפת, מסכנה המילים האלה רודפות אותי כמעט בכל יום. המבטים המרחמים , העזרה האין סופית שניסו לתת לי. על הכל עבדתי קשה כדי שישכחו ממני. שהכל יעלם. אני בעצמי כמעט שכחתי. אבל מסתבר שהחיים רעים מידי. והינה שוב זה קרה, הגורל האכזר שלי. שוב כבולה ושוב בלי דעה משלי. הכל התערבב וחזר אל הגרוע מכל. רק שהפעם זה לא ככה לא כמו פעם. הוא שונה ממנו , הוא טוב יותר. אני מפחדת שאולי אפתח משהו כלפיו. אסור לי. הוא האויב שלי. הוא חטף אותי ולקח ממני את החופש. אני צריכה לשנוא אותו. **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק**

🔒גמור🔒מכיל ניסיון התאבדות,מחשבות אובדניות ומאורעות כת מי שמרגישה שסיפור זה עשוי לפגוע בה או לעורר בה רגשות כאלו ואחרים -אנה אל תקראו את הסיפור- לא כולם זוכים לחברוּת אמיתית,נאמנות,וחיבור מעומק הנשמה. מגיל חמש עד שמונה עשרה זכיתי ואז שקד עלתה על מטוס... ברגע שהיא חזרה,חזרה שקד אחרת,לא השקד שלי. -