הוא עומד להיות קאפו של המאפיה הסיציליאנית כולה והוא לא יכול להרשות לעצמו הסחות דעת, עד שהוא פגש אותה, והמאפיה הפכה להסחת דעת ממנה.

. יום ההולדת של החברה הכי טובה שלה, שמלה חדשה, איפור מושקע, והבטחה מטופשת לערב שיגרום לה לשכוח לכמה שעות את החיים העלובים שמחכים לה בבית. במקום זה, היא מוצאת את עצמה לבד ברכבת האחרונה, אחרי שהחברות שלה נעלמו עם בחורים שהכירו במועדון והשאירו אותה מאחור עם הודעת "סליחה בייב, תסתדרי". כשהחבורה שנכנסת לקרון מתחילה לזרוק לעברה הערות, היא מנסה להתעלם. כשהם מתקרבים - היא מבינה שאין לה איך לברוח. ואז הוא קם. הבחור שישב בקצה הקרון כל הזמן הזה. גבוה. שקט. מסוכן. הוא לא צריך לצעוק. לא צריך לאיים. מספיק מבט אחד שלו כדי לגרום לכל החבורה לסגת. כשהוא מציע לקחת אותה הביתה על האופנוע שלו, כל האינסטינקטים שלה צורחים לסרב. אבל משהו בעיניים שלו אומר לה שהוא האדם הראשון הלילה שלא רוצה ממנה שום דבר. אז היא עולה. והנסיעה הזאת משנה הכול. קיארה ווסט וסיילאס סוראל הם סיפור מאפיה בין יורש הקאפו החצוף שמנסה למצוא את החופש שלו לפני שיירש את אביו ואת קיארה שפשוט הייתה שם בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון.

קיארה רוסי- לא רציתי שזה יקרה.טוב אולי לא חשבתי שזה יקרה. כל החיים שלי אהבתי לקרוא ספרים תמיד כולם קראו לי ״תולעת ספרים״, החברים, המשפחה, בעבודה בקיצור כולם. הספרים שהכי אהבתי לקרוא היו של מאפיה, וואוו מאפיה- הגברים, הסיפורים, הנשים שהם תמיד כאלה חזקות פשוט וואוו. כמו כל אחת שקוראת תמיד חלמתי שהקאפו הגדול של המאפיה יחטוף אותי והתאהב בי. אבל כמו כל אחת ידעתי שזה לא מציאותי! או שכן...לא יודעת כבר החיים שלי מושלמים או לפחות היו, לא סגורה על זה מצד אחד החלום שלי התגשם אבל מצד שני...המאפיה חטפה אותי! והגבר הזה התאהב בי! וכל זה קרה בגלל שהסתובבתי עם הילדה הלא נכונה! אבל האמת יש מצב שגם בלעדיה זה היה קורה כי בכל זאת התחצפתי עליו לא פעם, זה פשוט כיף מדיי לריב איתו, וגם הוא יפה מדיי. לורנצ׳ו מרצ׳ינו- נראלי שכולם יודעים מי אני וכולם מפחדים ממני, לא? אני לורנצו מרצ׳ינו כן כן הבן של לוקה מרצ׳ינו השטן של איטליה אני שונא שאנשים לא מבינים את המקום שלהם ומתחצפים עלי.אבל שהיא מתחצפת זה מצחיק, כיף וגם מעצבן אבל זה מיוחד. ואיך שהוא בדרך לא דרך התאהבתי, אני לא יודע איך זה קרה ואיך לעזעזל הגענו למצב הזה. אבל הדבר היחידי שאני בוודאות יודע זה שהיא משגעת אותי. היא כל היום בראש שלי. והיא תהיה האישה שלי!

יש שאומרים שמה שהיה בעבר נשאר בגדר העבר. ככה חשבה גל ריימרק. תלמידת תיכון בת 17, שכל מה שהיא שואפת אליו זה להחלים מצלקות העבר שלה. היא האמינה שבאחד מן הימים, אולי בסיכוי קלוש אחד, היא תצליח להיות מאושרת ושלמה. היא איבדה את הדרכים, את כל התקווה. כשחשבה שאין גרוע יותר מגורלה, הגיע הגרוע מהכל. הסיבה לטראומות העבר שלה, הגבר שמירר את חייה- חוזר אליהם בפתאומיות. אדם בר, תלמיד תיכון בן 17. תמיד יש משהו שמשנה את הכל, משהו שהופך את החיים מהקצה אחד לשני. אבל לסגירת המעגל הזו, הם לא ציפו בחיים....

שיניתי את השם ל׳הקטע בתיכון מרלין׳🫶🏼 אלה: הוא שונא אותי, אני שונאת אותו וככה זה ישאר. מאז ומתמיד היה לי עניין לא פתור עם דין, יושב ראש מועצת התלמידים ואלוף המסיבות של השכבה. הוא גם סתם מפונק, עצלן ויש לו הטבות כי אבא שלו מנהל הבית ספר. החברה הכי טובה שלי ואני חיות לילה, אין מסיבה שלא נהיה בה, האמת שאת הקטע הזה לקחתי מאחותי הגדולה, היא עכשיו בת תשע עשרה ומשרתת בצבא עם אחי, הם תאומים. אבל הוריי בעיקר כועסים כשאני יוצאת למסיבות. טוב, אז חוץ מהמסיבות הם הולכים לכעוס עליי על עוד משהו, בעצם כולם יכעסו.. וזה בסדר כי לכולם יש פאקים, לכולם יש מה להסתיר, אני רק מפחדת שהם יגלו מה אני עושה אבל כרגע אין לזה קשר לכלום ממה שאני סיפרתי😅 אז מה שצריך לדעת על דין, זה שהוא שונא אותי, אני שונאת אותו וככה זה ישאר. & דין: היא שונאת אותי, אני שונא אותה וככה זה ישאר. אימי עזבה את אבי, אותי ואת אחותי הקטנה כשהיא נולדה, מאז אבי הפך להיות מנהל בית הספר שאני ואחותי לומדים בו, ולצערי גם אלה לומדת בו. היא סתם מגעילה וסנובית שרק משחקת בראשים של בנים בשכבה ואני אפילו לא יודע למה זה מפריע לי. היא חיית מסיבות ואני אלוף בלארגן אותן. אה, כן יש לי חבר הכי טוב שאני סומך עליו בעיניים עצומות. אז מה שצריך לדעת על אלה, זה שהיא שונאת אותי, אני שונא אותה.

טרופים❤️ פער גילאים&אב חד הורי& האח של החברה הכי טובה&טוויסטים&בוס ועובדת&קרבה מאולצת

(הספר השני בסדרה) **כל הזכויות שמורות לי אין להעתיק** -אלסיו- חייתי בשביל נקמה כל חיי ותמיד הייתי בדעה נחרצת לגבי משפחת מוסו, הרגשתי שאני מבין אותם אחרי מה שמשפחתי עצמה עברה אבל כשראיתי את מארה ולנטינו הכל השתנה. במקום לשנוא אותה, משהו בה גרם לי להתעניין בה. אני מוצא את עצמי עוקב אחריה אפילו מגן עליה. במקום להיות לצד בני ברית שלי אני נשבע לשמור עליה. אבל לא כמו שאח שומר על אחותו. לא, אני רוצה אותה. אני רוצה את מארה לעצמי. לא אכפת לי מה היא חושבת או רוצה, אני יודע בדיוק מה אני רוצה וזה - אותה. -מארה- מעולם לא חששתי או תהיתי לגבי דבר. תמיד ידעתי מה הדבר הנכון עבורי, ללא אמא ועם אבא שעסוק רק בעצמו אני רגילה לחיות כך את חיי. ההחלטות הן תמיד בידי. כבת למשפחה שנשלחה לגלות נשארתי בצללים למרות הסקרנות הרבה ששאר המשפחות עוררו בי. אבל הגורל רצה ומצאתי את עצמי מול אלסיו מרנזנה, בכיר בקוזה נוסטרה שבשיקגו ובן לאחת המשפחות הנחשבות ביותר. הוא קשוח, מעצבן וכל כך מתעקש על תשומת הלב שלי. לחלוטין לא הבחור שאני צריכה כרגע בחיי. אבל ככל שהזמן עובר אני מתחילה לשאול את עצמי אם אני באמת יכולה להימנע ממנו? ~ יש לי המון מחזרים מרנזנה, אתה רק אחד מהם...~

ניק רומאנו- בפעם הראשונה שראיתי אותה, ידעתי שהיא שלי. היא הייתה כל כך יפה. כל כך חצופה. כל כך פאקינג שלי. חטפתי אותה. שיחקתי איתה. רדפתי אותה. לא הייתי מוכן לשחרר אותה. היא לא פחדה בהתחלה, אני זה שגרם לה לפחד. ויקטוריה טרנטינו- בפעם הראשונה שראיתי אותו, לא הבנתי. לא הבנתי מי הוא. לא הבנתי עם מי אני מתעסקת. וגם כשכבר הבנתי, המשכתי. המשכתי להתעסק איתו. המשכתי לעצבן אותו. המשכתי להטריף אותו. זה היה חזק ממני. הוא לקח את החופש שלי, ואני התאהבתי בו. זה ספר ראשון שלי, אני ממש מקווה שתאהבו❤️

היא - הלב שלי היה מרוסק כשעזב אותי מבלי לומר מילה . בכל השנים בהן לא ראיתי אותו לא הצלחתי להמשיך הלאה , הלב שלי תמיד רצה רק אליו . עכשיו כשהוא חזר , הוא מנסה לפצות על טעויות העבר ואני לא יודעת אם זה מספיק כדי לגרום ללב שלי להפסיק לדמם . הוא - עזבתי אותה בלית ברירה לאחר השחרור שלי מצה״ל . היא הייתה ונשארה הדבר הכי יקר לי בעולם , כל שנייה בלעדיה הרגישה כמו נצח וכל כך הרבה פעמים מצאתי את עצמי נכנס לרכב בכוונה לנסוע לשדה התעופה ולטוס חזרה לזרועותיה , אך לא יכולתי . עכשיו כשאני כאן שוב , במקום המוכר לשנינו , אני לא אנוח עד שלא אחזיר אותה אליי , למקום אליו היא שייכת - איתי .