*הוא המשרת שלו* *אין לו ברירה* *יחסי מרות* ''יותר מהר, נסיכה.'' הוא אומר לפתע בהתגרות, ''אני רעב.'' אני מהדק שפתיים ומכריח את עצמי לא להגיב. כל תגובה מציידי רק תדרבן אותו להמשיך להציק לי. אני מוזג לצלחת מן האוכל, ומתקרב אליו. מגיש לו את הצלחת. ג'ייסון יושב על הספה ורגליו על השולחן הקטן שבמרכז הסלון, זווית פיו עולה למעלה בחצי חיוך, והוא אומר, ''לא. לא ככה,'' הוא טופח על ברכיו, ''שב כאן ותאכיל אותי.'' הוא היה אמור להיות הסיוט שלי, הוא הפך להיות האובססיה שלי. ג'ייסון לא ביקש, הוא לקח בכוח. פקודות. מטלות. ניקיונות. הוא הפך אותי להיות המשרת שלו. להיכנע לו היה אמור להכאיב, אז למה כל מגע שלו מרגיש כמו חמצן? עכשיו אני מבין, הילד הרע של התיכון, הוא הילד הרע שלי. 🎨Gefen