מתאו, הקאפו של משפחת מנצ'יני, תמיד ידע שהיום הזה יגיע. אחרי שנים של ציפייה, כשאיריין(ריין) יגיע לגיל 18, זה יהיה הרגע בו ההסכם בין משפחותיהם יהפוך למציאות סוף סוף הגיע. בהסכם נכתב כי עם הגיעו של איריין לגיל זה, הוא יהיה שייך למתאו. אך כשאיריין מבין את המשמעות של ההסכם, הוא מסרב לקבל את גורלו, מראה התנגדות רבה ורצון עז להיות חופשי. על אף ההתנגדויות וההיאבקות, מתאו נחוש להוציא את ההסכם לפועל, לא משנה כמה ידרוש זאת ממנו. מה שמתחיל כמאבק של שליטה, מתפתח לסיפור עמוק יותר של התפכחות, כשאיריין מבין את עוצמת הרגשות שמתחילים להתעורר בו כלפי מתאו, ומתאו עצמו מתמודד עם רגשות שלא ידע עליהם. הסיפור מכיל: אלימות תכנים מיניים הפרש גילאים של 11 שנים

"למה לא שיתפת אותי שזה מה שאתה מרגיש, לואן?" קולו של האלפא שכבש את הלהקה שלי רך ומלא בעצב ובחרטה. גיחוך נטול הומור נפלט מפי, "מתי יכולתי? כשזיינת אותי כאילו אני לא שווה כלום, או כשעדיין התלבטת אם אתה רוצה את היעוד, או כשהיית עסוק בלהסתיר אותי מאביך ומהלהקה?" - אף אחד בלהקת ליקוי ירח מדמם לא חשב שהאלפא ההומופוב שלהם יסכים לקבל את המיועד האומגה שלו כלונה. אף אחד בלהקת ירח זוהר לא חשב שהאומגה יקבל את המיועד שלו שהוא האלפא שכבש את הלהקה שלהם והרג את האלפא. - מרגע שתתחילו לקרוא את הספר, תשאבו לעולמו של לואן, איש זאב בלהקת ירח זוהר, שברגע אחד כל חייו מתהפכים ומשתנים לגמרי. היותו אומגה, הוא ידע שיש סיכוי שאלת הירח תייעד לו מיועד ולא מיועדת. הוא מעולם לא חשב שאלת הירח תהיה אכזרית מספיק לייעד לו אלפא הומופוב חסר רגשות, והוא מעולם לא חשב שהוריו והאלפא שלו יעשו עסקה שתמכור אותו ללהקת ליקוי ירח מדמם, הלהקה של המיועד שלו. בתוך כל הסבל שהמיועד של לואן גורם לו להרגיש, לואן פוגש את ריף, אומגה בלהקת ליקוי ירח מדמם שמוכיח ללואן שמה שהוא חווה אכן יכול להיות גרוע יותר. לואן מראה לריף שזה בסדר להזדקף ולצחוק, ושלא כולם הומופובים כמו להקת ליקוי ירח מדמם. הסיפור יעקוב אחרי שני זוגות שונים. שונאים לאוהבים. בגידה של חברים טובי

הוא ראש מאפיה. היא לא יודעת כלום על העולם הזה. עד ש... הוא חכם, אכזר, קר ומסוכן. היא שבורה, מפוחדת, תמימה ואבודה. קאי הוא ראש מאפיה גדול ואכזר. איב היא תלמידת קולג׳ רנדומלית , שנקלעה למצב שהופך את חייה. הם חווים מהומות, משברים, ריבים ורגשות, אבל לבסוף הם מנצחים את זה. (הפרקים ממששש מתארכים לאט לאט אז כדאי לא לפסול ישר🫶🏼)

התקווה שבך ~ סדרת תקווה בגיהנום. 15+ /נושאים רגישים/ *יש לקרוא את הטריגרים בהקדמה* סיפורם של אנה וקרלו הם האיזון בין הגיהנום לגן עדן הממכר, כל רגע כל יום של סבל שווה את הרגעים השקטים, הקסומים והיפים ביותר. נישואי חובה. ברית דמים בין שני בתים עוינים. אנה ידעה שהנישואין האלה נועדו לשמור על השלום לא על האהבה. היא גם ידעה שמרגע שתחתום על עצמה בקרלו היא תשתייך לו. כמו רכוש. כמו נשק. פרצה מהומה אך אנה המסכנה, שבורת הלב נחטפת. הדם לא הספיק להיספג באדמה, וכבר קרלו נשבע נקמה. זו הייתה הכרזת מלחמה. הם עברו דרך סמטאות אפלות, תחנות כוח נטושות, מחסנים מאובקים. קרלו חקר, עינה, שיחד, הרג כל מי שידע או אפילו רמז משהו. אבל האמת הייתה חלקלקה כמו נחש: אף אחד לא ידע כלום. או שמישהו דאג שאף אחד לא יידע. "לפי הסימנים," לחש דנטה בשלב מסוים, "זה לא רק המשפחות האחרות. זה מרגיש... מבפנים." קרלו סובב אליו מבט אטום. "מבפנים?" דנטה הנהן בזהירות. "אולי... מישהו שלנו עזר להם. מישהו שידע את המסלול, את התזמון." בוגד. בין אנשיו. קרלו&אנה ~הושלם~

מיה תמיד הסתכלתי על הילדים עם המשפחה המאושרת בקנאה... לי לא הייתה כזאת בחיים ולא תהיה, אבא שלי מת כשהייתי בת שנתיים ואמא שלי היא אגואיסטית שמטיילת בעולם עם איזה חבר עשיר חדש כבר 4 שנים. אז כן, אני כמעט לבד והכמעט הזה מתייחס לקים, קימי החברה הכי טובה שלי לנצח והמשפחה שלי. היא הדבר הכי טוב שקרה לי והבן אדם הכי טוב שאני מכירה. היא תמיד הייתה שם בשבילי לא משנה מה והיא בייסיקלי גרה אצלי. היא פשוט הבן אדם הכי מושלם שאני מכירה מבפנים ובטח שמבחוץ הלוואי שהייתי היא. התחביב הכי גדול שלנו זה לשנוא את הלהקה איכס הלהקה הזאת זה הדבר הכי דוחה ופתטי שראיתי איכס. ג׳ק תמיד ציפו ממני להכי טוב לא משנה מה, גם אם אני חולה או עייף או בדיכאון או כל דבר אחד אני תמיד חייב לסיים את זה ולכתוב את זה ולעשות את זה לאף אחד לא אכפת מה עובר עלי, אלא אם כן זה כתבי רכילות. לאף אחד לא אכפת מג׳ק את כולם מעניין ״גק הסולן״ או ״גק המפורסם״ לאף אחד לא אכפת מסתם ג׳ק חוץ מלחברים הכי טובים שלי, לוק ודניאל הם תמיד יהיו שם לא משנה מה אנחנו חברים הכי טובים מגיל שלוש ולפני שנתיים הקמנו את הלהקה, פחות או יותר עזבנו את בית ספר ועברנו לגור כולנו בוילה של הלהקה ממש חלום... טריגרים •תוכן מיני מפורט • הפרעות אכילה • אלימות

סיפור שני ל"ליאו מורנו" על הבת שלה ושל אוולין איימי~ כנסו ותגלו!

בס״ד ״אלינור, את יפה כמו מלאך.״ אלינור אלפי התגלמות השלמות בעיני כל מי שמביט בה. יפהפייה, מבריקה, מוכשרת - והחיוך שלה? כזה שיכול להאיר גם את הימים הכי אפורים. אבל מאחורי הזוהר והשלמות מסתתר עולם אחר. סודות שהיא לא חולקת עם אף אחד. צלקות שהיא מחביאה היטב. כשהיא מגיעה עם אביה, מפקד בית הסוהר לנוער, היא לא מדמיינת שהמפגש עם נער מסוכן, מסתורי וחסר גבולות - ישנה את חייה מן הקצה אל הקצה. סהר אמסלם סהר הוא סכנה מהלכת. ידוע בכינויו ׳סִילֶנְסְיו׳ - שתיקה. העבריין הצעיר שהשם שלו הולך לפניו - וכל מי שניסה לעצור אותו, כבר מזמן הרים ידיים. הוא לוחם בכל מובן - בזירה, ברחוב, ובנפש. כמתאגרף לא חוקי, הוא שולט בכאב. אבל רגשות? מבחינתו זו חולשה שאין לה מקום. סמים, אלכוהול, התקפי זעם - אלה רק חלק מהשדים שרודפים אותו. מאז שנכלא בבית הסוהר לנוער, הוא למד לשלוט בפחד של אחרים, רק כדי לא לפגוש את שלו. הוא אולי נער, אבל עושה לכולם בית ספר. והוא לא חשב לרגע שדווקא היא - תצליח להתחיל לתקן אותו, לראות אותו. היא מחפשת את הטוב שבו, והוא, שמאמין שאין טוב באף אחד, מנסה לשמור אותה רחוקה. אבל בעולם של כאב וסכנה, גם רגשות יכולים להפוך לקרב שבו אין מנצחים. כי לפעמים, דווקא הלב - הוא הזירה הכי מסוכנת שיש.

כל חיי גדלתי בתוך כלוב מזהב, חנוקה מהשליטה של הוריי, מחפשת נואשות אחר הדרך לברוח ולחיות לפי הכללים שלי. וכשסוף סוף מצאתי את עצמי לבד בעולם האכזר שבחוץ, ידעתי בדיוק לאן אני הולכת - אל הגבר המסתורי שביתק את בתוליי, המניאק שנחלץ לעזרתי ואמר לי שוב ושוב שאני לא שייכת לעולם שלו הוא היה שייך, צעדתי הישר אל האח האבוד של החברה הכי טובה שלי מאחורי גבה. דפקתי על דלתו בבקשה לעזרה, הייתי צריכה רק לילה אחד נוסף, ולאחר תחינות רבות - או אפשר לומר סחיטות - הוא השתכנע ונתן לי להישאר. שנינו לא ידענו שהמפגש הנוסף הקטן בנינו יגמר בלחיצת ידיים שתגרום לנו לשתף פעולה לחצי השנה הקרובה. השאלה הייתה, איך אחרי הלילה הראשון שלנו כאן, והעוינות החולפת בנינו, והעבודה המרתיעה שבה עבד כשהשמש שקעה ואורות הניאון נדלקו, נוכל לחלוק את אותה מיטה במשך חודשים מאחורי גבם של יקרינו? טריגרים ⚠️ תכנים מיניים מפורטים שימוש באלכוהול וסמים אונס טריגר התעללות במשפחה