אז החלטתי לנסות לתרגם את המנגה כי...למה לא בעצם?

מדיסון מגיעה לעיר של דודה של מאי, אחרי שהיא חוותה טראומה בבית שלה. כשהיא מגיעה לעיר היא פוגשת את ג׳ייס. היא לא רוצה להקשר לאף אחד ובטח שלא אליו כי מתכננת לעזוב ברגע שהיא תוכל, אבל הוא לגמרי מקשה עליה להתעלם ממנו. ---- הכתיבה משתפרת מפרק לפרק אז אל תשפטו לפי הפרק הראשון:) מקווה שתאהבו🫶🏼 כל הזכויות שמורות לי. אין להעתיק, להפיץ ולשכפל.

אהבה? היא לא חשבה על זה בכלל, ובטח שלא איתו. - מכיל תכנים מיניים - מכיל קללות - ערסים

שמעתי עליו רק בסיפורים ופגשתי אותו בסיוטים הכי גדולים שלי. אומרים שהוא האדם הכי אכזר, מסוכן וחסר רחמים שיש, והוא עומד להגיע לעיירה שלנו. השמועות כבר התחילו להתפזר בעיירה הקטנה שלנו ופחד נראה בכל פרצוף. אני לא יודעת אם מה שאומרים עליו הוא נכון אבל נראה שאני הולכת לגלות ובקרוב... # 1 IN ROMANCE 2016 **כל הזכויות שמורות לי**

היא הייתה הטעות הכי מסוכנת שלו. והוא היה החטא הכי גדול שלה. קלואי ולסקו לא הייתה אמורה להתקרב אליו. היא הכירה את השם שלו, שמעה את הסיפורים - על הדם ששפך, על הסכנה שעוטפת אותו מכל עבר. אבל כשהיא מוצאת את עצמה בלב המלחמה בין כנופיות, יש רק אדם אחד שיכול להגן עליה. לוקאס ונטורה הוא לא גבר ששומרים ממנו מרחק - הוא הגבר שמפחדים ממנו. ראש המאפיה הרומנית, קר כקרח, קטלני ומסוכן. אבל כשהוא פוגש את קלואי, הגבולות מיטשטשים. היא אמורה להיות האויבת שלו. הוא אמור להיות הפחד הכי גדול שלה. אז למה כל מה שהיא רוצה זה להיות קרובה אליו? כשהמתח גואה והאויבים מתקרבים, קלואי ולוקאס יגלו שלפעמים הקשרים הכי אסורים - הם אלו שכובלים אותך חזק יותר מכל דבר אחר.

עונה שנייה לסיפור "כמו אחות קטנה". לאחר שלוש שנים שבהם תום וירדן כמעט ולא נפגשו, תום מגיע למסיבת יום הולדת התשע עשרה של ירדן. עם הזמן הדברים מתגלגלים כשתום מגלה שירדן היא לא אותה ירדן הקטנה שנהג לשמור ולהגן עלייה מכל דבר. היא כבר לא החברה שלו והיא גם לא שוכחת להזכיר לו את הדרך בה פגע ונפרד ממנה. אבל בכל נקודות השבירה בהן שניהם נוכחים ביחד, רגשותיו של תום מתחילים לתעתע בו ובהחלטות שלו וירדן מתחילה לערער בהחלטות שלה. כל זה, בתוספת של ריבים, מסיבות, חברויות, צחוק, בכי, שנאה, אהבה, אקסים ואקסיות- בעיקר אקסיות. העונה השנייה של ״כמו אחות קטנה״, מציגה את כל מה שהשתנה במשך השלוש שנים האלו תוך כדי שהיא מסופרת בזמן הווה וגם היא מנקודת המבט של תום.

קרה לכם פעם שחזרתם ממסיבה באמצע הלילה, והרגשתם שמישהו עוקב אחריכם? לא סתם מישהו - אלא גבר על אופנוע, לבוש שחור, עם קסדה שמסתירה כל שביב של זהות? קרה לכם שזה לא קרה רק פעם אחת - אלא שוב, ושוב, יום אחרי יום - עד שכבר התחלתם להתרגל לנוכחות הזאת? להרגיש בטוחים דווקא ליד הצללים? קרה לכם שבסוף, כשהעזתם לשאול מי הוא - גיליתם שהוא לא סתם בחור מסתורי, אלא הקאפו של המאפיה האיטלקית? האיש שהעולם התחתון כולו פוחד ממנו? אז ללוסי שלנו - זה בדיוק מה שקרה. מסיבה אחת. רגע אחד. מבטים שהצטלבו - ומשם הכל התגלגל. מהרגע שבו חזרה לבדה באותו לילה, חייה כבר לא היו אותו דבר. הוא עקב אחריה. הגן עליה. הקשיב לה. שתק לידה - ודווקא בשתיקה הזו, נוצר ביניהם קשר עמוק יותר מכל שיחה שהייתה לה אי פעם. עד שהיא גילתה את האמת. עליו. על עצמה. ועל העולם האכזר שהיא נמשכה אליו בלי להבין לאן היא נכנסת. ומה היה קורה אם היא לא הייתה הולכת למסיבה ההיא? אולי כל זה לא היה קורה. אולי החיים שלה היו נשארים שקטים, רגילים. אבל אז... היא לעולם לא הייתה פוגשת את האופנוען של הלילה. היא לעולם לא הייתה מגלה מי היא באמת.

גדלנו יחד - חברי ילדות, בלתי נפרדים, באותה חבורה, באותם ערבים עם ההורים. אבל מאז שהוא התחיל לצאת איתה, משהו בנו נשבר. הקשר התרסק, אפילו שכולנו עדיין שם, צוחקים באותם מקומות, נפגשים באותם שישי בערב. ואני מנסה לשכוח אותו, כשהוא יושב לידי. היא תמיד הייתה שם - הילדות שלי, השכנה שלי, החברה הכי טובה שלי. אבל אז נכנסה לתמונה האקסית שלי, והדברים הסתבכו. התרחקנו, אפילו שהיינו קרובים כמו תמיד - באותה חבורה, עם אותם חברים, אותם הורים. רק שהיום... אני כבר לא בטוח אם היא באמת התרחקה - או שפשוט אני זה שאיבד אותה