חוזק - חולשה, כעס - שלווה, איום - ענווה, ניצחון - תבוסה. כל כך שונים אך הגורל החליט שהם יחיו יחד לנצחים.

אני שונא אותה. אני שונא כל חלק ממנה, אני שונא את הדם שלה. אני שונא את הפרצוף התמים והמסוכן שלה, אני שונא את ריח השושנים שנודף ממנה. אני שונא לראות אותה הולכת בלי לצלוע, אני שונא לראות אותה חיה בלי פחד. אני שונא את הקיום של המשפחה הזאת, אני שונא את הפה הקטן החצוף שלה. אני אמחוק אותה וכל זכר שקשור למשפחה שלהם. אני אהרוס אותם אבל כל חלק ממנה ממכר באופן אסור, התפוח האסור שלי, הזנזונת הקטנה שלי, בובת התעלולים שלי. אך ורק שלי! *מקרי הטרדות⚠️ *ייתכן שחלק מן הפרקים בסיפור יכילו אונס, ומקרים קשים לקריאה.⚠️ *מין מפורט⚠️

״קרב אחרון ג׳ונסון ואני בחוץ״ אמרתי מביטה בעיניים השחורות והשחצניות שלו ״מה קרה קייט כבר לא בכבוד שלך להילחם?״ ״מספיק, אתה ואני יודעים שאני עושה את זה רק בשביל אחי הקטן!״ הוא גיחך ונשען קדימה ״בסדר מתוקה מה שאת רוצה קרב אחד אחרון ואת חופשייה״. החיים של קייט ג׳ונסון מעולם לא היו קלים, אמא שלה עזבה אותה ואת אחיה שעוד הייתה ילדה קטנה אבא שלה מעולם לא היה שם ואת רוב זמנו בילה בברים שותה את עצמו עד שיכרון. יום אחד אביה נעלם והשאיר אותה עם חובות של אלפי דולרים ובלי שום ברירה קייט פנתה לאדם היחידי שיתן לה לעשות את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, להילחם. א׳ייתן רובינסון הבן של האיש הכי חזק בארץ חיי את החיים המושלמים, מסיבות, שתייה ובחורות. כול מה שיש לו ניתן לו בקלות אך הוא אף פעם לא זילזל במזלו הטוב. אף אחד מהם מעולם לא שיער שפגישה מקרית אחת בינהם במועדון תגרום לכך שהחיים שלהם יתהפכו. קייט נחושה להתרחק מהגבר בעל השיער החום הקצר ועיני הדבש הערמומיות שכול כך משכו אותה אליו, מאמינה שכול נים בגופו צועק ״סכנה!״ אבל לצערה א׳ייתן נחוש יותר לגלות על הנערה המסתורית בעלת השיער השחור ועיניי החתול הירוקות.

רגע קטן של חוסר תשומת לב. כל כך קטן. רגע שעליו ברוק מתחרטת כל לילה, שלא שמה לב ונתנה להם לקחת אותה. מאותו רגע חייה משתנים , והיא נאלצת להתמודד עם מה שמסתבר כאהבתו של ג׳ייק אליה. ג׳ייק שהיא לא מכירה וגם לא רוצה להכיר, אבל היא חייבת. ברוק מרגישה שהגיעה לגיהנום, וג׳ייק יעשה הכל - או לא בדיוק הכל- כדי לשנות זאת.

אוקסנה ‏ היא הייתה בת שמונה בלבד. יום רגיל בקניון - עם אמא, אבא ואח תאום אחד - אלכס. עד שהמאפיה האיטלקית הפכה את כל מה שהיא הכירה - לאפר. מבעד לרווחים של מדפי צעצועים, היא ואלכס צפו במשהו שאי אפשר לשכוח: הבן של ראש המאפיה מתקרב לאמא שלהם... ויורה בה מטווח אפס. אבא שלהם נגרר משם בצרחות. והם נשארו - עם מבט אחרון של אמא, עם שקט שאי אפשר לתקן. מאותו רגע - אוקסנה מתה. ונולדה מישהי אחרת. הדוד שלה, סימון - אח של אבא - גידל אותה ואת אחיה בדם וצללים. לא בתים. לא צעצועים. רק סכינים, אקדחים ואימוני הרג. הוא הרס את המאפיה הרוסית כדי לבנות משהו חדש - משהו שיהרוס את הם. והיא? היא חיה בשביל להרוג את כל מי שהיה שם באותו יום. בעיקר אותו אחד. הבן של ראש המאפיה. האיש שירה באמא שלה. האיש שמחכה לרגע בו היא תתקרב אליו - מבלי לדעת שהוא היעד לוקה פיזאנו - הקאפו שהתאהב באויבת הוא ראה מוות בגיל שש. אמא שלו נרצחה מול עיניו, אחיו הקטן מחזיק בידו, ומאז - לוקה לא האמין יותר באהבה. רק במשפחה. רק במאפיה. רק בנקמה. כשהאבא מת, לוקה הפך לראש המאפיה האיטלקית. הוא שלט באירופה ביד ברזל, כשלצידו תמיד - אחיו הצעיר, יד ימינו. ואז הגיעה ההצעה: חתונה בין משפחות. שלום בין הרוסים לאיטלקים. אוקסנה - הבת של סימון - ככלה. לוקה לא רצה. אבל כשהביט בה - משהו נשבר. היא לא