נקמה. לא מילה ארוכה, אבל בעלת משמעות רבה. לאחר שאביו של מתאו דה רוסו נרצח על ידי המאפיה הספרדית מתאו לוקח את הפיקוד ונהפך לקאפו. מתאו נחוש לנקמה אין דבר שהוא רוצה יותר מלנקום את המוות של אביו. והוא מתכנן את הנקמה הזאת שנים, אז כדאי שלא יהיו טעויות בדרך. ולמאפיה הספרדית יש חולשה אחת, ושמה קמילה ולנסי.
״מה את עושה לנו? את עוד תהרסי אותי, פאק.״ ״טיאגו... זה לא נכון לנו, אל תתקרב יותר מדי.״ אני שומע את המשפט הזה יותר מדי פעמים, היא משגעת אותי, מסובבת אותי על האצבע הקטנה שלה ללא הפסקה. ״אני סימנתי אותך בעיניי מלאכית, אין לך סיכוי זעיר להתחמק ממני.״
נישואי תועלת. הייתי חייב להנשא לה, אנחנו צריכים את ההסכם הזה. אני לא מעריץ גדול של אהבה, בכלל. אני שונא כל דבר שקשור לזה. קאפו. מאפיה. נשק. אויבים. אלה הדברים היחידים שעולים לראשי. אבל הבחורה הזאת... היא הייתה יפייפיה. עינייה האפורות מסנוורות ממש, שיערה המתולתל-שחור גולש על גבה ומחסה אותו. היא יפייפיה. היא גורמת לי לת...
״רק אל תשכחי, הגבול בין שנאה לאהבה דק.״ ״במקרה שלנו, הגבול הוא עבה ביותר.״ ״עוד נראה לגבי זה איזבלה... ואל תשכחי, זה שהגבול עבה לא אומר שאי אפשר לחצות אותו. האמת שזה רק מאתגר אותי, ואני אוהב אתגרים.״ הוא קורץ לי, ויוצא מהחדר. משאיר אותי מבולבלת עם אלפי מחשבות.
״העבר נשאר בעבר, תתקדם, תמצא מישהי אחרת.״ ״הו, אני נמצא בעבר?״ ״כן.״ ״מממ... אנחנו עוד נראה לגבי זה.״ *** לא מומלץ לקרוא כסיפור בודד, המשך לסיפור השלישי- ״My past״❤️