במקום מימנו באה מיה מור היא שקופה ורגילה לחיות בצללים. אף פעם לא היו לה יותר מידי חברים, אף פעם היא לא התעניינה במעמדות בתיכון ואף פעם לא שמו לב אליה בנים. כשאביה מספר לה שהם עומדים לעזוב את תל אביב לטובת מגורים אצל בת זוגו בחיפה מיה מבינה שנפלה בחלקה הזדמנות אמיתית להתחלה חדשה. בתיאוריה שלה הכל עבד מצויין, היא עוברת לבית ספר חדש, היא מכירה בנות חדשות ויש לה שני אחים חורגים חדשים ונחמדים. אבל תאוריות לחוד ומציאות לחוד. המציאות לא התגלתה כפשוטה כמו שמיה ציפתה שתהיה, המעבר לבית הספר החדש?, לא עבר בצורה חלקה ונטולת בעיות כמו שציפתה. בנות חדשות ? הבנות בבית הספר החדש לא ידידותיות במיוחד. אחים חורגים חדשים ? הסיפור הזה קצת יותר מורכב, אמילי שלו בת גילה היא האחות שעליה חלמה כל חייה אבל אחיה הגדול שון? הוא לא מה שציפתה מאח גדול, הוא חוצפן, רשע, גועלי, שקרן, מתנשא, שחצן וכל תכונה שלילית אחרת שאתם יכולים לתאר לעצמכם. הוא משחק בה, אבל בעיקר הוא שונא אותה ורוצה שתחזור למקום מימנו באה ותעלם מחייו לצמיתות מיה נאבקת באחיה החורג ומנסה לחשוף את הסודות האפלים שהוא מסתיר מתחת להתנהגותו המרושעת. שון הופך את החיים שלה לגיהנום עליי אדמות אבל הדבר היחיד שמיה חושבת עליו הוא כמה כיף יהיה להיכנע לשטן .

"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן חסם לי את הדרך. ליאו פתח את התיק ורוקן אותו על המיטה, כל הספרים נפלו ממנו יחד עם הכסף שהשארתי לי לשלם שכירות והמכשיר פריצות שלי. "כמו שגנבת את הכסף הזה." "אני יודעת לגנוב רק מכספומטים." שיקרתי. "שלושתנו יודעים שזה שקר, ארנבונת." "יש לכם טעות בזיהוי, אני לא מבינה כלום במחשבים." "עוד שקר." אמר לוגן. "מעניין מה יקרה אם שמועה כזאת תופץ במכללה, שאת גנבת ושקרנית." "אתה לא תעז." עניתי. חיוך מסוכן התפשט על פניו, חיוך מסוכן שהראה לי שאין גבול לדברים שהגבר הזה מסוגל. "את לא תאמיני אלו דברים אני אעז לעשות אם לא תעשי את מה שאני מבקש, ארנבונת." "אל. תקרא. לי. ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.