כשהיא הגיעה. הם היו הזוג המושלם, הם היו בלתי מנוצחים ביחד, הם הכירו אחד את השניה כמו שמעולם לא הכיר אדם את עצמו, הם השלימו אחד את השניה, הם היו הכל.. עד שהמגדל התפרק להם בין הידיים. נאצ'ו סוריאנו, היורש של המאפיה האיטלקית, בן שלושים ושלושה ובזוגיות מגיל חמש עשרה עם דיאנה מסארו, התאהב בדיאנה מגיל מאוד קטן כשעוד שיחקו בחצר כשההורים עסקו במאפיה ובגיל חמש עשרה סוף כל סוף הפך אותה לשלו והיה מטורף על כך שהיא אדישה לכל העולם חוץ מאליו. דיאנה מסארו, בת שלושים ואחת, ביתו של אחד מסגני הבוס החזקים במאפיה האיטלקית, בזוגיות עם נאצ'ו סוריאנו, אהבת חייה כבר מגיל שלוש עשרה. דיאנה אישה מסעירה ביופיה אך ליבה היה קר כקרח ולמעט נאצ'ו לא היה מקום בליבה לאהוב עוד אנשים, היא לא סמכה על אף אחד מלבדו ולא הייתה טיפוס חברתי. היה להם עתיד משותף, היה להם הכל, הוא הבטיח לה עולם ואהב אותה כמו שלא אהב אישה מעולם.. והיא? היא העריצה את האדמה עליו הוא דורך. הוא מתכוון סוף כל סוף לקחת אותה לאישה לאחר כל כך הרבה שנים שחיכה להגיע לגיל המתאים במאפיה בכדי לרשת אותה ולהתחתן לאהבת חייו. לפחות זה מה שהיה אמור לקרות עד שהיא הגיעה, היא סיקרנה אותו, הסעירה לו את העולם ועליה הוא לא יודע אם יוכל לוותר. נאיה ולנטינו, בת שמונה עשרה, ההפך המוחלט שקיים בי

אנטוניו דה מארינו, הגבר שאיתו אני נאלצת לבלות את כל שארית חיי. מה אני חושבת על העובדה הזו? זה לא משנה, גם ככה לאף אחד לא באמת אכפת. כל חיי חייתי עמוק עמוק בתוך המאפיה, הודות לאבי. לא בחרתי בחיים האלו, הייתי שייכת למאפיה מהרגע בו נולדתי ואני אהיה שייכת לשם עד הרגע בו אמות. אי אפשר לברוח משם. לארה מנצ׳יני, זאת אני. הילדה שאף פעם לא חוותה ילדות נורמלית וסבירה, הילדה שנאלצת להתמודד עם חיים מורכבים מהרגע בו נולדה ועד לרגע בו תוכל לשנות את המציאות, בתקווה שתצליח.

#1 In 8 Stories Category: Drama, Life, True, Past, LoveStory, New, Lies, Memories. #2 In 6 Stories Category: Change, Trust, Friends, Truth, Family, Secret. #3 In Strong Storyies Category. "את בוחרת לברוח מכולם במקום להלחם על מה שמגיע לך" לוקאס צעק והביט אל תוך עיניי בנסיוו לחפש איזה שהוא רגש אחרון. "אני לא נכנסת למלחמה שאין לי סיכוי לנצח בה". "בשביל זה את צריכה אותי אנה". "תפסיק להגיד את זה!" "זאת האמת". "למה? תן לי סיבה אחת טובה". "כי אני היחיד שיכול להחזיר לך את הזכרונות שלך, את כל ה18 שנה שנאבדו לך מהחיים". "איך אתה? דווקא אתה מכל האנשים בעולם.. יכול להשלים לי 18 שנה שנמחקו לי מהחיים?" "אני הייתי בכל ה18 שנה האלה" הוא ענה "בתור אחד שלא הפסיק לאהוב אותך.. ידעתי יותר מכולם". "אתה?" שאתתי שוב, לא מאמינה שהגעתי למבוי כל כך סתום עד כדי כך שהאדם שמכיר אותי הכי טוב, הוא זה שגרם ללב שלי לאבד את היכולת להרגיש. "אני" הוא אמר "מצטער לאכזב אותך". "מצטערת להגיד לך שאני לא מרגישה את האכזבה" אמרתי והוא כיווץ את גבותיו בשאלה "בזכותך.. אני לא מרגישה כלום יותר..". "מה אם אני לא רוצה לדעת?" "את רוצה" הוא אמר בעקשנות והמבט שלו חדר עמוק לנשמתי. "אני שונאת אותך לוקאס". "ואני אוהב אותך.." הוא ענה "ואיכשהו שתינו עדיין תקועים נכון?״

ספר ראשון בסדרה♥ {גמור} בלה ~ לא גדלתי כחלק מהמאפיה ולא נולדתי למאפיה. אבא שלי היה מחוייב לקאפו של המאפיה האיטלקית אבל הקאפו הבין שהוא יעזור לו יותר כחייל פשוט. כשאבא שלי הצטרף למאפיה רשמית , אבא שלי אמר לי שאני צריכה לעבור לבית ספר אחר. לבית הספר של המאפיה האיטלקית. רוב שנותיי בתיכון הייתי חולמת ללכת לבית הספר הזה , כולם הכירו אותו כהבית ספר הכי יוקרתי והכי טוב באיטליה. הבעיה היא שלא ידעתי שזה הבית ספר רק לילדים של המאפיונרים. ועכשיו אני חלק מהמאפיה וחלק מהבית ספר הזה. בבית הספר לילדים של המאפיה. אפשר למצוא את הילדים של החיילים הרגילים , של הסגני בוס , הקונסיליירי והקאפו. המוכרים שלנו בבית הספר זה בעיקר הילדים של הבכירים , של הסגני קאפו , קונסיליירי והקאפו עצמו או גם ילדים שחלק מהמשפחה של הקאפו. הייתי מוכרת בבית הספר רק בגלל העובדה שאבא שלי הצטרף למאפיה כחייל במקום למות , אבל לאחר כמה זמן שכחו מהרכילות וחזרתי להיות רק בת לחייל הפשוט. אבל היה לי חבר אחד החבר הכי טוב שלי פאולו. שמסתבר הוא האחיין של הקאפו. אבל לא חשבתי שדווקא הקאפו הבא יתעניין בי. בבת של חייל פשוט. טרופ : אהבה אסורה *תשוקה *תוכן מיני *קללות *אלכוהול *רצח #1 רומנטיקה 24.6.24 #מתח 5 16.7.24 #מותחן 5 16.7.24 #1 מאפיה 26.7.24 #1 מתח 30.7.2

"מי את?" הוא התרומם מהמיטה והמשיך להביט לכיווני מתוך תא המעצר. "אמה. אמממ מי שואל?" גימגמתי בקול רועד כי לא ידעתי איך להתנהג ליד אסיר. "ליאם" הוא ענה לי במילה אחת פשוטה אבל טון קולו היה מפחיד מידיי מכדי שאוכל להקשיב לו, אז פשוט הנהנתי בראשי לקחתי את רגליי וברחתי משם כמה שיותר מהר. אני לא כול כך בטוחה אבל אני חושבת ששמעתי גיחוך מהצד השני של המסדרון. אמה היא אדם חייכני ואופטימי שתמיד רואה ומחפש את הטוב באנשים אפילו שלפעמים אין שם טוב בכלל ובגלל זה היא כול הזמן נפגעת. מקרה שקרה לה עם החבר הקודם שלה גרם לה להפסיק לבטוח באהבה ולכן היא הבטיחה לעצמה שלא תיתאהב יותר כדי לא להיפגע ולהרגיש את הכאב הזה שוב. ליאם... הוא אסיר ובדיוק ההפך מאמה. הוא ציני כול הזמן ולא רואה את הטוב בכול דבר כמו אמה ובצדק, בגלל האנשים הקרובים אליו ביותר הוא נכנס לכלא ולכן הוא לא סומך יותר על אף אחד... כול חייו הוא חשב שכולם נגדו...והוא צדק. שני הפכים שחוו כאב. איך הם יתמודדו עם הרגשות שצומחים בניהם, איך הם יתמודדו עם המצב שאליו ניקלעו. ואיך הם יתגברו על המכשול הגדול ביותר.... שהאחת חופשייה והשני מאחוריי סורגיים?!

הם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מאחור משועשעים ממעשיו. " 16 ". עניתי לאחר שנגע בלחיי . הוא חייך והמשיך עד שהגיע לשפה התחתונה שלי. הוא קירב את שפתיו לאוזני ולפני ששמעתי את דבריו מישהו עמד מאחוריו ומשך אותו ממני. העניים שלי היו סגורות, לא רציתי לראות כלום ולא לשמוע כלום, אך הבנתי שמתחוללת שם "מסיבה". "בואי". שמעתי פתאום קול. הוא אחז בידי והצלחתי אט אט לפתוח את עיניי ולראות את גבו השרירני המופנה אליי. הוא לא אחד מהם. הרגשתי את זה. נכנסנו לתוך סמטה, שאלוהים יודע איך היה אותה בתוך מועדון ודחף אותי לקיר כשפניו נוגעות במצחי. "עכשיו ", התחיל לומר בלחש "תהיה ילדה טובה ותהייה בשקט." וסוף סוף ראיתי. ראיתי את הפנים היפיפיות שלו. הנהנתי לאות הסכמה ואחזתי בידיו חזק ככל שיכולתי. האהבה שלכם🥺 1#- פחד. 20/2/20 14/6/22 4.3.23 - 23.4.23 31.5.23- 13.5.23 5.8.24 #1- פשע. 8/12/22 14/12/22 20/12/22 1#- תשוקה- 27.2.22 20.7.23 23.10.23 27.5.24

היא הייתה האובססיה הכי גדולה שלו. הבחורה שלו. ילדת השטיח שלו. שלו. והוא לא אהב לחלוק. אלאדין

רואן גריי הוא שחקן הוקי. כריסטינה וויט היא מחליקה אומנותית. הם אויבים מאז שהכירו ועוקצים אחד את השני בלי סוף. כשמגיע החודש שבו יש מחנה אימונים ואת התחרויות העולמיות הם טסים לחול כל המחליקים. לא מספיק שבטיסה הם צריכים לשבת אחד ליד השני, גם בטעות תקעו אותם ביחד בחדר במלון ומשם הכל מתחיל להסתבך. האם הטעות הזאת לטובה או לרעה? 💞⛸️🏒❄️🏆🫶✨️

מאז ומתמיד המשפחות שלנו היו אויבות. שנאו אחד את השני שנאת מוות. אבל מי ידע שהגורל הוא זה שיפגיש ביננו? הילדה הקטנה של הפקאן. והקאפו של המאפיה האיטלקית. שנייה אחת שהייתה משנה הכל. מקצה אחד לקצה השני.

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר