מייל- הרבה אנשים חושבים שיש להם תשובה לכל השאלות, ואני לא מתכוון לשאלות בהיסטוריה או מתמטיקה. אני מדבר על השאלות הפנימיות, שאלות שאני מתמודד איתן כל יום. מה עובר עליי? האם אני באמת בסדר? כשאני מתבונן במראה, אני תוהה אם מישהו אי פעם יבין אותי באמת. זה מרגיש כאילו העולם מלא באנשים שמבינים הכול, אבל כשזה מגיע אליי, אני מרגיש אבוד... אני מדמיין איך זה לשתף מישהו במה שאני עובר, האם זה יתן לי ביטחון? האם זה יגרום ל׳חברים שלי׳ עוד יותר לצחוק עלי? זה כרגע לא כול כך משנה, אין לי בכלל למי ״אולי יום אחד, אני אגלה שאני לא לבד בזה, שיש עוד כמוני שמחפשים את הדרך שלהם בעולם שמלא בציפיות וביקורת...״ ---- מילי- אני רוצה להיות שחקנית. כל יום אני מרגישה כאילו העולם מלא באנשים שיודעים בדיוק מה הם עושים ויודעים שהם יצליחו בזה, אבל אני תוהה אם אי פעם אגשים את החלום שלי. כשאני רואה את עצמי במראה, אני מדמיינת את עצמי על הבמה הגדולה, אבל גם תוהה אם מישהו באמת יבין את התשוקה שלי. אני מדמיינת איך זה לשתף מישהו בחלום שלי להיות שחקנית. האם הם יתמכו בי? האם הם יאמינו בי? בינתיים, אני ממשיכה להאמין בעצמי ולתת לתשוקה שלי להוביל אותי. ״אולי יום אחד אגלה שאני לא לבד, שיש עוד כמוני שמחפשים את הבמה שלהם בעולם שמלא בציפיות וביקורת....״

הוא הכל בשבילי. הוא החבר הכי טוב שלי. הוא תמיד היה. אבל לא יותר מזה, כי היא הגיעה. אילן. השם שלו עושה לי פרפרים בבטן. היא לא תוכל אף פעם לאהוב אותו כמו שאני אוהבת אותו. גאיה. היא הרסה הכל, ואני לא יודעת מה עוד יקרה. אבל החיים לא קלים, וכמו שמישהו חכם אמר פעם: "כשאתה חושב שמצאת את הדרך הנכונה, החיים יזרקו אותך לדרך אחרת". אבל בינתיים, אני אמשיך לאהוב אותו כמו תמיד. ואולי זה עוד ישתלם לי... 🌹ספר ראשון בסדרת "אולי זה עוד..." 🌹 טריגרים נראלי: רומנטיקה נשיקות רמיזה מינית כמה התקפי חרדה קצת שפה בוטה וזהווו

שון מנדס, הזמר הקנדי המפורסם חולם בלילות על נערה שבחיים לא פגש אבל משגעת לו את החושים, ויוצא לחפש אחרי נערת המסתורין. האם הוא יצליח למצוא אותה? מה יקרה אז? האם היא באמת מסוכנת כמו שכולם אומרים? והאם היא באמת האחת בשבילו? פרק ראשון: 21 באפריל 2019 פרק אחרון: 4 בנובמבר 2020 <הערה: כתבתי את זה בגיל 14, זה מאוד קרינגי ומוזר תחבירית אני ממליצה לכם לעבור לספרים האחרים שלי ואם אתם קוראים את זה סליחה מראש>

אהבה ליפעמים כואבת יותר אפילו ממוות...תאמינו לי שאני כבר חוויתי כאב של מוות, אבל כאב של אהבה ועוד אהבה אמיתי זה הכאב הכי מיוסר שיש. למה אתם שואלים? בגלל כשמתים אתה יודע שהוא יהיה בסדר שיהיה לו טוב בעולם הבא...אבל כשהלב נשבר אתה לא יודע אם הוא אי פעם יהיה בסדר... אם אני אספר לכם על מה שעבר ילד בן 17 בחיו הקצרים אתם לא תאמינו למשמע אוזנכים. שון הספיק לאבד את אבא שלו בגיל 12 והיתאהב בגיל 15 במישהיא שרסקה לו את הלב, ועל הדרך איבד המון חברים שהוא אוהב. ותאמינו לי שזה רק הקמצוץ של מה שקרה לו בהמשך הסיפור. תתארו לכם שמצאתם את הנפש התאומה שלכם שאתם יודעים שהאהבה בינכם היא הדדית אבל יש בעיה אחת...האהבה הזו כבר נתפסה. זה מה שקורה כשמתאהבים בחברה של החבר הכי טוב שלך... ~האזהרה~ בסיפור יש תוכן מיני קללות והקריאה לבנות 14 ומעלה. הסיפור בשיפוצים...?

Music can do everything ?

הוא החבר הכי טוב שלי מאז שאני זוכרת את עצמי אבל לפעמים אני רוצה שנהיה יותר מזה.. כולל הזכויות שמורות לי🫶

פאנפיק על שון מנדס אמילי היא נערה שמעולם לא פגשה את הוריה. היא ילדה שכל חייה גרה בפנימייה. מה יקרה כשהיא תפגוש את האיידול שלה? כשמישהו סופסוף יתחבר אליה?

הוא הילד הכי מקובל בשכבה, היא מסתפקת בשתי חברות. הוא הכי שווה, היא מחשיבה את עצמה למפלצת מכוערת. הוא שכב עם חצי בית ספר, היא עדיין בתולה. הוא נוסע על המרצדס שלו, היא רוכבת על האופניים שלה. הוא לא יודע מה זה לאהוב, היא מאוהבת בו. אבל אם כל מה שהיא חשבה ,בעצם לא נכון? מה קורה כשהתפקידים מתהפכים? "And when he looks at me I swear ,I can't BREATH" "וכשהוא מסתכל עליי ,אני נשבעת הנשימה שלי נעצרת" -רוזי לנקסטר *גמור*

"והם חיו באושר ועושר" זה סופו של כל סיפור, אבל כאן הסוף הוא רק ההתחלה. ליה ויונתן כבר הגיעו לנקודת הסיום של מירוץ החיים, הם בטוחים שאהבה שלהם היא לנצח, יום הכלולות שלהם בפתח ובבטן של ליה נמצאת ההוכחה הכי גדולה לאהבתם הגדולה, התינוקת שלהם. אבל לאסון שקרה ביום הכי שמח בחייהם אף אחד לא ציפה. הקרקע היציבה שבנו תחתיהם עוברת רעידה אדמה. החיים שהם תכננו לעצמם לא יהיו כפי שחשבו. האם כנגד כל הסיכויים הם יצליחו ללכת בעליות במורדות ובפיתולים החדים בדרך אל האושר?

(זיכרון) *היא תפסה בשולי חולצתו. "אני אוהבת אותך קאי". לחשה. שיערה השתפל על גבה בחוסר אחידות. עיניה היפות היו מלאות בדמעות. והוא כעס עליה. "לא! את לא תגידי את זה ותלכי!" הוא צעק ושחרר את ידיה מעליו. "יודעת מה, תלכי! אני לא מעוניין לראות אותך!"* הזיכרונות צפו ועלו במוחו, מכאיבים לו כל כך. קאי הביט ברוחה של אהובתו הולכת ונחלשת. "אמילי!!!" הוא קרא בשארית כוחותיו. הלוואי שיכל להגיב אחרת לדבריה באותו יום. אם במקום לכעוס עליה, היה מחבק אותה ובוכה יחד איתה. אבל.. הוא שתה בלגימה אחת את רוב הבקבוק, ואחריה עוד לגימה שגמרה אותו. אהובתו שהלכה והתפוגגה רק ריחפה מעליו בדממה ורק הסתכלה בו נשבר וצורח לה על הקרקע. -הספר עוד לא הושלם- זכויות שמורות ❤️