קוראים לו גורל והוא קובע את כל מה שקורה בחיינו, מהדבר הקטן לדבר הגדול ביותר. הוא מפגיש בין אנשים שמגיעים מעולמות שונים, מטלטל את חייהם וגורם לדברים לא צפויים לקרות. כשאריאל גולן הלכה עם אחיה הקטן וחברתה הטובה למשחק כדורגל של מכבי פתח תקווה בלית-ברירה, היא לא חשבה שיצא מזה משהו, סך הכל ערב שאחר כך תקטר על כמה שסבלה מצעקות ודחיפות. אך הגורל מחליט להפתיע ומפגיש אותה עם שחקן הכדורגל סער אבוטבול. השניים נסחפים לסיפור לוהט ומתמשך, בעל עליות והרבה מורדות שאף אחד מהם לא יודע מה יהיה סופו.

סטטוס: גמור ספר ראשון בדואט בין הצללים בעולם שבו זיכרונות ניתנים לגניבה או להחלפה, שני אנשים - אחד חוקר פרטי מסתורי והאחרת מומחית לשחזור זיכרונות - מוצאים את עצמם שזורים יחד בחקירה של תעלומה מסוכנת. ככל שהם מתקרבים לאמת, הם מגלים שהעבר שלהם לא מה שחשבו, ושהרגשות ביניהם מתערבבים עם האיום המתקרב.

• אנה • תמיד האמנתי שהחיים יכולים להפתיע, אבל לא חשבתי שהחיים שלי יגיע למצב כזה. לא תכננתי את זה ולא ראיתי את זה בא,אבל החיים שלי גם ככה נמצאים בשפל,מה כבר יכול להזיק? • אנדריי • היא סקרנה אותי מהרגע שראיתי אותה. היה לה אש מעניינת בעיניים, אפילו אש די מוכרת. היא לא יכולה פשוט לעורר את הסקרנות שבי ולצפות שלא אעשה עם זה כלום. היא לבדה. וצריכה להתמודד עם החיות והמפלצות הסובבות אותה ונמצאות בתוכה. כשסחרחורת של סודות מתחילים להתגלות בזה אחר זה, היא צריכה להמשיך לעמוד על שלה. להמשיך לשרוד. #1 = חטיפה (יוני) #1 = אובססיה (אוגוסט) #1 = מפתיע.(מאי) #1 = מאפיונר(יוני) #1 = מלחמה (דצמבר) #1 = מותחן (דצמבר) #2 = מאפיה (יוני) #4 = אלימות (אפריל) מכיל: ~ תכנים מיניים מפורטים. ~ אלימות מינית/מילולית/פיזית. ~ אונס.

דיאנה נולדתי ליקום האחרון ,היקום לפני בריאת העולם. היקום שבו ייקבע מי יהיה השורד האחרון מבין כל שושלת הגזעים,האחד שיזכה לעבור לעולם הבא ויחתום את תקופתנו. כל גזע רוצה שהשורד האחרון יהיה מהגזע שלו,כל גזע רוצה לשלוט. יש ביקומים חוקי יסוד שאסור לאף אחד להפר אותם,אחרת הם עלולים לגרום לסיום ההסכם בין הגזעים ולפי הנבואות גם לחורבן היקום. ולכן אני חייבת להמשיך להתעלם מהרגשות שלי כלפי תיאודורוס. אנחנו אויבים. נולדנו לשני עולמות שונים, לשני גזעים שנועדו לא להיפגש - ובמיוחד לא בשנה האחרונה של היקום.אני יודעת שאהבתנו אסורה,חסרת תקווה לא נועדה להתקיים ביקומנו,אבל כל הדברים הללו הם אלו שהופכים אותה לכל כך עצומה. אבל האם הדבר הנכון הוא לתת לו את ליבי ונשמתי,לתת לו את האפשרות לגרום לשתינו להפר את כל החוקים ולסכן את כל מה שאי פעם שנינו האמנו בו? וביום האחרון של היקום - מי מאיתנו יהיה השורד האחרון?

**נטליה** אני הבת של הבוגד. חלק מהמאפיה האיטלקית. אבי הלך כנגד החוקים והרגו אותו אל מול עיניי. בתור עונש נמסרתי כנגד רצוני אל קאי, יורש המאפיה העתידי, הגבר הכי אכזרי בנאפולי. הוא שונא אותי. הוא רוצה שאהיה השפחה שלו, הוא רוצה את הגוף שלי, הוא רוצה לשבור אותי. הוא רוצה לנקום בי על חטאי אבי. הסיפור שלי הוא סיפור טרגי אבל אני מסרבת להיכנע לאפלה. אני מוכרחה לשרוד. מוכרחה לנצח. הם חושבים שאני תמימה אבל אני נחושה לגרום למפלתו של יורש המאפיה. אני אגרום לקאי להתחרט על היום שלקח אותי אליו. טריגרים: חוסר הסכמה, אלימות, מין, כפייה.

דניאל בוזגלו, אחד מבכירי ארגון הפשע הישראלי במיאמי, חוזר לארץ עם מטרה אחת - להחזיר את אהבת נעוריו, נועה, לחייו. נועה תגור עם דניאל למשך חודש, ובתמורה, דניאל ימחוק את חובותיה לשוק האפור. ברק,בעלה של נועה, נאלץ להסכים בלית ברירה תחת איום, ויוצא למסע שבו הסכמים, תשוקה ומתח משתלבים יחד. תוך חודש של מסע מטורף ולא צפוי, דניאל ונועה נאלצים להתמודד עם רגשות ישנים ואתגרים חדשים. רומן סוער, מלא באקשן, תשוקה ומאבק פנימי - האם האהבה תנצח, או שהסכנות שבדרך יגרמו לקרב שאין ממנו חזרה?

הספר השני בדואט "השקרים שמספרים באפלה"

ספר ראשון בדואט "השקרים שמספרים באפלה"-סיפור גמור רומן מאפיה על הנפילה לתוך החשיכה והמאבק להשתחרר מהאופל שחודר ללב. הסיפור הזה לא הולך להיות קל ובטח שלא יפה. לא מיועד לקריאה מתחת לגיל 18. התוכן מכיל טריגרים רבים. לא לבעלי קיבה חלשה. כל האירועים שמסופרים הינם ממוצאים ואין קשר למציאות-כל דימיון מקרי לחלוטין. תיאור גרפי של אלימות תיאור גרפי של עינויי תיאור גרפי של יחסי מין ללא הסכמה שימוש בסמים התמכרות סחר בנשים וילדים חטיפה רצח

כששונא טוב ואוהבת טוהר מתאהבים. נריה- הדבר הראשון שלימדו אותי זה את חוקי המלאכים. - אסור להתאהב בשד - אסור לגעת בשד - אסור לחשוב על שד - אסור לעשות מעשים רעים - ותמיד תחשבי על טובת בן האנוש שלך. ועד שנכנסתי לאקדמיה למלאכים, באמת הצלחתי לשמור על כל החוקים האלו, אבל אז עיניו הירוקות השובביות פגשו בעיניי, וגיליתי שהשד היחיד שאני לא מצליחה לשכוח, הוא גם השד שאחראי איתי לבן האנוש שלי. איך אני אמורה לשכוח אותו, אם אני צריכה לבלות איתו את זמן השמירה על בן האנוש שלנו? ולמה הוא לא יוצא לי מהראש וגורם ללב שלי לפעום בצורה שאסורה לו? דימוס- אומנם אנחנו השדים לא מקשיבים לחוקים, אבל יש חוק אחד שאפילו אנחנו לא מעזים להפר. - לעולם, אבל לעולם, לא להתאהב במלאכים. מותר לנו לצחוק עליהם, לנסות להרוג אותם, להתעלל בהם ולגרום להם לבכות, אבל אסור לנו להתאהב בהם או לגעת בהם. בהתחלה זה היה פשוט, נהנתי לראות אותם בוכים כשאני שורף את הדברים האהובים עליהם מול עיניהם. אבל מעולם לא עלה לדעתי שיום אחד תבוא מלאכית שאני לא אהנה לראות אותה בוכה. כשמציבים אותי בשמירה על בן אנוש חדש, אני לא מתרגש מהעובדה שיציבו איתי מלאכית שומרת, ככה זה תמיד, מלאך או מלאכית שומרת, ושד או שדה שומרים, על כל בן אנוש. אבל המלאכית הזו שונה משאר המלאכים. היא גורמת לי ל