"לפעמים החלק המטריד ביותר בחיפוש תשובה הוא מציאתה" לוליפופ כבר בטוחה שהיא באמת מקוללת: היא סובלת מבריונות בבית הספר והתעמרות מצד מורה שטנית למתמטיקה וספרות, סבתא שלה נעדרת והחברה הכי טובה שלה (שהיא גם רוח נקמנית וזועמת) ניתקה איתה קשר באופן מוחלט. בנוסף, היא גרה עם שותף מפחיד ודיבוק שמחבל לה במה שכן נשאר לה בחיים. אך כאשר אנשים מסוכנים מתחילים לשאול שאלות ורמזים מבהילים בנוגע לעבר משפחתה נחשפים, לוליפופ חייבת להתגבר על כל הקשיים ולאחד את בני בריתה נגד הסופה המתגברת. ועדיין אין לה תה נורמלי! (המשך ל"על רגל אחת") ******כל הזכויות שמורות*****

אני אצור משהו ואתם תחליטו איך ממשיכים

שרביט הזהב הוא ספר הביכורים שלי. ספר שכתבתי כבר בגיל 12. אז אחרי שנים של עבודה, כתיבה, ליטוש ועריכה, אני זוכה להוציא את הספר שלי לאור, בפורום שונה מזה של ווטפאד - ממש מודפס, כמו בחנויות! אז כן, זה בהחלט מרגש! רוצים לשמוע קצת עליי ועל הספר?! מחכה לראות אתכם בפנים!

ביבשת טאלוון, כל שימוש בקסם דם נאסר בצו מלכותי. המקרישים - לובשי לבן שקטים - אוכפים את הצו הזה ללא רחמים. קאסאמיר, אציל אשמוראי צעיר, נשלח למשמר האצילים כדי להתיישר - אך הולך ומתרחק מכל מה שנדרש ממנו. אן מתחזה לאצילה, כדי לחדור למשמר מבפנים ולעקוב אחר מי שעלול להפר את החוק. סופי, בת אצולה מדמוקראליס, בונה לעצמה מסלול אל המלוכה, חמושה בחיוך וסודות של אחרים. בעולם שבו הדם אסור, השקר הוא דרך ההישרדות היחידה.

ספר המשך לצ'אטיי (ככ הרבה יותר טוב מהקודם!)

תקראו לבד

בגיל שתיים עשרה היא התחילה לחלום חלומות על ממלכה יפהפייה שבוערת. כל לילה הייתה מתעוררת כשבאפה עדיין צרוב ריח של עשן. עד ששנתיים לאחר מכן, בגיל ארבע עשרה, החלום השתנה, וכך גם המציאות שלה.

אור. אור לבן. ומתוך האור נוצרות בועות מבריקות ומרחפות בחלל. לפתע בועה אחת מתפוצצת, ונוצר חוט אור קטן. החוט נמתח ונמתח עד האופק, ומתחיל לגדול ולקבל צבע. וכך נוצרים עוד חוטים, עד שהחלל הלבן מתמלא בהם. כל חוט הוא עולם שלם. אני אכתוב כאן כל מיני התחלות לסיפורים. רוב הסיפורים יתקיימו בחוט הכי גדול- החוט שהוא לא עולם אלא יקום בשם היקום הבלתי-אפשרי. הסיפורים לא יהיו בהכרח קשורים זה לזה, אבל אם ממש תחפשו אולי תמצאו כמה קשרים... אם תרצו אתם יכולים להגיד לי איזה סיפורים להמשיך. אני לא טובה בלסיים סיפורים, אבל עם העזרה שלכם אני אצליח. אם אתם רוצים עוד קצת מידע על היקום הבלתי-אפשרי אתם יכולים לקרוא את הקטע החשוב בסיפור קשקשים, ואולי אפילו תצליחו לגלות מי כתב אותו. אבל תזהרו- יש דמויות שהן לא כפי שהן נראות. כדי שאוכל להתקדם או לשלוח עוד סיפורים, אצטרך את התמיכה שלכם. אני מקווה שתאהבו אותם נ.ב. כל סיפור (כמעט) שונה מבחינת הרעיון, צורת הכתיבה ואולי גם סגנון הכתיבה. יש סיפורים יותר טובים ויש פחות. אם לא אהבתם סיפור אתם יכולים פשוט לעבור לסיפור הבא, או לבחור מלכתחילה איזה סיפור לקרוא. כמה המלצות: שמש (אפשר לקרוא רק את חלק ג') ו-אין שם-. אשמח ממש אם תכתבו לי בתגובות מה דעתכם

"זו הייתה טעות, ועל טעויות משלמים." הוא שלף סכין מנדן העור בחגורה שלו והתקדם אלי עד שעמד ממש מולי. הוא היה גבוה יותר מאבא שלו. הרמתי את מבטי לעיניו, הוא נעץ בי מבט קר ומחושב בעיניים כחולות כמו קרח. הוא הצמיד את הסכין ללחי שלי ובתנועה חלקה ומהירה חתך אותה, חתך קטן ולא עמוק אבל זה צרב. חרקתי שיניים אבל לא הראתי שום סימן לכאב. אני לא אתן לו את הסיפוק הזה. הוא היה אחד מהבחורים שאוהבים דם. שאוהבים צרחות. הוא הוריד את הסכין למטה עד שהצמיד אותו לגרון שלי. בלעתי רוק בחוזקה. זהו זה, חשבתי. הוא הולך להרוג אותי. ~~~~~~ זה הספר הראשון שאני מפרסמת בוואטפד. מקווה שתאהבו:) וקרדיט מטורף ליוצרת הכריכה Maayan_M!