כשפקחתי את עיניי כאב חד פילח את גופי. הכל כאב לי- הצלעות, הפנים, הידיים. האוזניים שלי רטטו בציפצוף מתמשך, מונוטוני. באיטיות מייסרת כל חושיי שבו לפעול והתחלתי להיזכר במה שקרה רגע לפני שהתעלפתי שאיבדתי את ההכרה. ריפרפתי בידיי במהירות על גופי, מוודאת שאני עדיין לבושה. למזלי הבגדים עדיין היו לגופי. נשמתי לרווחה. נגעתי בזהירות בלחיי שכאבה מאוד והנעתי את אצבעותיי בעדינות עליה כדי לוודא שלא נשברה. כאבי תופת פשטו בגופי בגלים. שמתי לב שאני מכוסה בשמיכה אך לא הבנתי היכן אני נמצאת. החדר בו הייתי לא היה מוכר. היכן אני, לעזאזל? נדרכתי כששמעתי קול מוכר פונה אליי. "אף אחד לא נגע בך, את בטוחה עכשיו."

היא חיה בבועה של חיים מושלמים עם הגבר המושלם, עד שיום אחד הכל מתפוצץ לה בפנים. הבן אדם שנתנה לו לשמור לה על הלב הוא זה שגם שבר אותו, כשהבועה מתנפצת, היא מתרסקת. וכשהיא מתרסקת ליבה לא יכול לעמוד בכל זה. מלהיות אכפתית וטובת לב היא הפכה להיות אגואיסטית חסרת תקנה. היא הבינה שכדי לא להיפגע יותר לעולם היא תצטרך לאטום את ליבה, לחדול מלהרגיש כל רגש אפשרי שקיים. וזה עובד לה לפחות בינתים. חייה הם כאלו, היא עוברת ממסיבה למסיבה כל לילה, הטקטיקה החדשה היא לשתות, להשתכר ולהתמסטל כדי להיפטר מכל מחשבה מטרידה. אבל אז הוא מגיע. הוא הגבר הכי מרשים ונאה שאי פעם פגשה, ריח הבושם שלו ממכר, הוא נוטף סקס וכריזמטיות, גבר שכל אישה חולמת לפחות להכניס למיטה. וכשהוא מגיע הוא הופך את עולמה, הוא לוקח את ליבה הריק וממלא אותו, מכניס בו את כל הרגשות האפשריים שכל כך נמנעה מהם. היא מנסה להילחם בו ובכל תחושה שהוא גורם לה, אך המשיכה המטורפת אליו והתשוקה הבלתי פוסקת גורמות לחומות ליבה ליפול והוא ממלא את החלל הריק והקר והופך אותו למקום מבטחים חם. לאט לאט היא מתאהבת, גם אם לא רצתה בזה. הכל התחיל במשחק קטנטן שהוביל לאהבה גדולה. *הסיפור מכיל תכנים מיניים וקללות לאורכו ולכן הקריאה היא על אחריות הקורא בלבד, לא מומלץ אם אתם לא 16+.*

"די...אני...אני רוצה לחזור הביתה בבקשה" מלמלתי מייבבת. "תפסיקי עם זה כבר!!" הוא צרח כמו חולה נפש והחזיק בכוח בשורש כף ידי, "את שלי אדל תביני את זה כבר, את לא הולכת לשום מקום. כדאי לך להתחיל להפנים את זה." הוא לחש לאוזני בטון תקיף. *חטיפה* *אונס* *אלימות* *תוכן מיני מפורט* *קללות* ***זה הספר הראשון שכתבתי ולכן הכתיבה בהתחלה יכולה להיות לא כל כך מקצועית, לאט לאט זה משתפר(:***

אריאל אלול תלמידה בת 17 מרקוס אורטגה מורה בן 28 "אני לא בחרתי במי להתאהב!" "את מרותקת ואני אדאג שיפטרו את המורה הזה" "אבא אם תלשין אני אעזוב את הבית!" החבר הכי טוב שלי זה אבא. הוא שומר עליי מכל משמר שזה פעם טוב ופעם רע...אבל במקרה שלי. זה רע מאוד. ~סקס~ ~אהבה אסורה~ ~עישון ואלכוהול~ ~מוות~

*גמור* ״קוראים לי אדם.״ הוא מציג את עצמו לראשונה, למרות שאת שמו כבר ידעתי. הוא יודע שידעתי את שמו. ״לא אכפת לי.״ אני אומרת בגסות. *** סופי, בחורה בת עשרים ושתיים, היא לא בחורה של זוגיות. היא בחורה שבורחת מחדר לא מוכר בבוקר אחרי שהיא שכבה עם בחור שהכירה אתמול ולא מתקשרת אליו יותר. צריך להיות עקשן מאוד בשביל לעניין את סופי, ואדם עקשן, כיאה לכוכב רוק במעמדו. אבל מה יקרה לאחר שאדם יחגוג עשרים ושבע? *** "לא מדובר במועדון שבוחרים להיות חלק ממנו, אלא כזה שאוסף אותך אליו, בדיוק בזמן שאינך יכול להתנגד יותר. התנאים הבסיסיים: מוות בגיל 27. התנאים הנלווים: כישרון עצום, כריזמה, וטונות של הרס עצמי." -עיתון גלובס *** ״אל תצטרף למועדון האידיוטי הזה.״ אני מבקשת בשקט. *מין *שפה בוטה/קללות *אלימות מומלץ 14+

מאז שאני מכירה אותו, כשעלינו לאותו התיכון ושובצנו באותה כיתה, הוא משך את תשומת ליבי. אופנוען יהיר ושחצן, מושא העיניים של כל הבנות בתיכון. היה נראה לי שגם אני משכתי את תשומת ליבו, כיוון שהוא נהג להציק לי בקביעות. אך בין רגע ההצקות הקטנות הפכו להשמצות והשפלות נוראיות. אני לא יודעת למה הוא מתאכזר אליי ככה, ואני מנסה להתעלם ממנו, להתעלם מהקיום שלו, אך בכל פעם הוא גורם לי לאבד את העשתונות מחדש. כשאני חוזרת לבית הספר אחריי שבוע בו החסרתי עקב מחלה, אני מגלה שיש לנו עבודה מסכמת בהיסטוריה להגיש ביחד. הציונים עליהם אני עומלת קשה חשובים לי, ולכן אני מאמינה שנוכל לסיים עם העבודה במהירות ואפטר מליאו בסוף השנה- כשנסיים את התיכון וכל אחד ילך לדרכו. אך הדברים לא הולכים כמתוכנן. טרופים: ספר תיכון, בולי, שונאים לאוהבים. עלול להכיל: אלימות, מין מפורט, סמים, שתייה חריפה ועוד... (הקריאה היא על אחריותכם בלבד!!!) © All Rights Reserved כל הזכויות שמורות לי. אין להעתיק, לשכפל ולהפיץ.

*גמור* היילי רומנו הייתי אמורה לתקוע לו סכין בגב במקום זה התאהבתי בו. רוי רוסו הייתי אמור לרצוח אותה ברגע ששמעתי שהיא הבת שלו אבל במקום זה התאהבתי בה. הספר היה במקום האלה: (בחלק מהמקומות הוא עדיין) מקום 1# במוות מקום 1# ביריות מקום 1# בגבר מקום 1# בטירוף מקום 1# בנשק מקום 1# במרגש מקום 1# בספר מקום 1# בהטרדה מקום 1# בזוג מקום 1# באש מקום 1# באהבהממבטראשון מקום 1# בדם מקום 2# בעבר מקום 2# באפל מקום 2# באובססיה מקום 2# בכוח מקום 2# באקדחים מקום 2# במלאך מקום 2# בנאמנות מקום 2# בעצוב יש בספר: אלימות/יריית/מוות הטרדה מינית סמאט ספר יחיד. היה סדרת בת. הספר הזה יכול להיות קשה לחלק מהקוראים אז אני מבקשת אם אתם לא יכולים לקרוא דברים כאלה עדיף שלא להתחיל. הקריאה על אחריותכם בלבד 3> הכתיבה משתפרת עם הפרקים אז תנו הזדמנות לספר 3> מקווה שתתאהבו בהיילי ורוי כמוני 3> אהבה ממבט ראשון.

״אתה סתם מגזים״ אמרתי מצחקקת והוא הרים את גבתו. הוא התקרב אליי וקירב אותי אליו מאגני, ״אה כן?״ לחש בקולו הבס כשאפו נוגע בשלי. ״כן״ לחשתי מהופנטת ממנו ~~~~~~~~~ ********הסיפור הראשון שלייי******** נ.ב הכתיבה משתפרת עם הסיפור אז סבלנות

"מי אתה בכלל? יבן זונה!" פלטתי מפי, הטעות שלי. לא עברה שנייה והוטחתי לקיר. הוא הכין את אגרופיו,שפתיו האדימו,וורידו החלו להיבלט. הנה הוא הופך לחייה. שוב. "תחזרי על מה שאמרת" הוא זורק בביטחון גורם לכל פיסת "אומץ" שהייתה לי באותו רגע להעלם. "יאללה פעם אחת תסיימי ריב כמו שצריך" הוא ממשיך ואני מסתכלת על כל דבר. רק לא עליו. אני לא רוצה לראות את המבט העצבני הזה. "תסתכלי עליי כשאני מדבר איתך" הוא צועק. הרמתי את מבטי. "כוסראבק את היחידה שמטריפה אותי ככה, היחידה שמרשה לעצמה לדבר אליי ככה אליסון" הוא אמר כשהוא מרסן את עצמו מכל הכיוונים. "תכבדי אותי כמו שאני מכבד אותך" הוא מתקרב אליי לאט לאט גורם לפרפרים שבבטני להתעורר