user75250530
מון מתעוררת בתוך יער זר, לבדה, בלי להבין לגמרי איך הגיעה לשם או מי היא באמת. הזיכרונות שלה מקוטעים, קולות מן העבר מהדהדים לה בראש, אבל דבר אחד ברור - היא בורחת. משהו קרה, משהו ששתק בתוכה, והיא לא מצליחה להפסיק לפחד ממנו.
במהלך מסעה ביער, מון נקרעת בין הרצון להיעלם ובין הדחף להבין מי היא הייתה לפני שהכול השתנה. כשהיא מתחילה להרגיש קרקע תחת רגליה, הסדקים שבתוכה נפרמים - ואיתם מתגלה כאב ישן, אובדן גדול, ואמת שמטלטלת את כל עולמה.
זוהי דרכה של מון - דרך של שתיקה, גישוש, כאב ואור - אל תוך עצמה
מון היא נערה שמגיעה מתוך שתיקה.
היא ביישנית, שברירית כלפי חוץ, אבל עמוק בתוכה רוחשת סערה. היא לא נולדה אמיצה, אבל הבריחה כפתה עליה אומץ. מון לא זוכרת את כל מה שעבר עליה, או אולי היא פשוט לא רוצה לזכור - והיער שבו היא מוצאת את עצמה נעשה למרחב של בין-לבין: בין עבר לעתיד, בין ילדה לאישה, בין מי שהיא הייתה למי שהיא אולי יכולה להיות.
היא גדלה בעולם שבו האהבה לא תמיד ניתנה לה בפשטות, ובתוך תוכה היא נושאת תחושת אשמה עמוקה - תחושה שהיא מסוכנת למי שאוהב אותה. המוות של אביה, שקורה בהמשך הסיפור, מערער אותה לחלוטין. יש בו משהו סימבולי: כאילו יחד איתו מת גם הקשר האחרון לעולם הישן שלה.
מון לא מדברת הרבה, אבל כשהיא כן - המילים שלה מדויקות, עדי