אני אנסה להביא כאן מהניסיון האישי שלי בכתיבה ולעזור עד כמה שאוכל. מוזמנים לבדוק את הספר (: כל מה שרשום כאן הוא טיפים שלי בלבד! (המדריך הזה תקף לניסיון שלי מהתקופה שכתבתי אותו ויכול להיות שיהיו בו דברים לא מדוייקים או דברים שעכשיו אני פחות חושבת שהם נכונים כיום, אז קחו את זה בחשבון. כל הטיפים הכתובים אינם חקוקים באבן וחלקם תלויים בסגנון הכתיבה ובטקסט עצמו) היה ב: 1# בעזרה 1# בכריכות 1# בטיפים 1# במדריך 1# בפרסום 1# בווטפאד 1# בכתיבה

אני מסתכלת על עצמי ואני רואה גוף. הוא נראה חי. אבל הוא מת. אז למה הוא נמצא פה? אם הוא מת כבר בפנים למה הוא חי בחוץ? למה הוא עטוף ברשת של שקרים? למה רק אדם אחד גורם לגוף הזה להרגיש חי מבפנים? ולמה רק את האדם הזה שהלב רוצה, הוא לא מקבל? זה פאקינג אדם. אחד. לא יותר. אבל הלב והגוף הזה ראויים לסבל. סבל אין סופי. לא מגיע לו למות. מגיע לו לחיות ולסבול. ---------------------- אני מתה. כשאלו אותי מה אני מרגישה, עניתי ׳כלום׳. וזה נכון. אני לא מרגישה יותר. אני מפורקת. שבורה. אני מעל לשנתיים עם התקפי חרדה. וזה לא קרה אף פעם. בחיים אף אחד לא ראה אותי ככה. במצב הכי פגיע. עד היום. עכשיו כולם יודעים איך לפגוע בי. וכל זה רק באשמתי. כי לא שלטתי על הגוף שלי. על הרגשות שלי. וזה הורס אותי. אין יותר פגיעה ממני. אין לי סודות יותר, כולם יודעים איזה משוגעת אני. וזה פאקינג בגללי.

חוזק - חולשה, כעס - שלווה, איום - ענווה, ניצחון - תבוסה. כל כך שונים אך הגורל החליט שהם יחיו יחד לנצחים.

-אין תיאור עדיין-

שישה תליונים, חמישה מתחרים, שלוש ממלכות, שני גיבורים אבל רק כתר אחד. בממלכת טוקסל לא קובעים את יורש העצר לפי הגיל - כשיש יותר מצאצא אחד נערך קרב. הקרב על הכתר. בלילה ההוא, ליל האיחוד, בעת קבלת הכוחות של האחים ליילה וסבסטיאן שהגיעו סוף סוף לגיל 18. מגיעה טרגדיה, טרגדיה נוראה, שגוררת אחריה אלפי בעיות, אחת מהן היא מי יהיה בעליו של כתר הזהב. קרבות, מלחמות, חיכוכים, מזימות, סודות. הם כבר לא יודעים, מי אח של מי? על מי אפשר לבטוח? אך יש מישהו אחד, שרוצה לזכות בכתר. והוא לא מתכוון להתחרות. ספר של nonickname_ex ושלייי