**נטליה** אני הבת של הבוגד. חלק מהמאפיה האיטלקית. אבי הלך כנגד החוקים והרגו אותו אל מול עיניי. בתור עונש נמסרתי כנגד רצוני אל קאי, יורש המאפיה העתידי, הגבר הכי אכזרי בנאפולי. הוא שונא אותי. הוא רוצה שאהיה השפחה שלו, הוא רוצה את הגוף שלי, הוא רוצה לשבור אותי. הוא רוצה לנקום בי על חטאי אבי. הסיפור שלי הוא סיפור טרגי אבל אני מסרבת להיכנע לאפלה. אני מוכרחה לשרוד. מוכרחה לנצח. הם חושבים שאני תמימה אבל אני נחושה לגרום למפלתו של יורש המאפיה. אני אגרום לקאי להתחרט על היום שלקח אותי אליו. טריגרים: חוסר הסכמה, אלימות, מין, כפייה.

בריאנה בורחת מאימת משפחתה, ועוברת לאיטליה תחת זהות בדויה. שם היא מוצאת את עצמה במערכת יחסים עם ג'ונתן, בוס מאפיה קר וקשוח, שמערערת את כל מה שחש על שליטה. כשסודותיה מתגלים, הם מצטרפים יחד למאבק מסוכן לנקמה. בין פיתוי לכאב, בין סודות לאמת, האם הם יצליחו להתגבר על כל מה שמפריד ביניהם?

'...רגלייה נכרכו סביב פלג גופו התחתון שלו באוטומטיות שעוררה אותו יותר, שפתיו טורפות את שפתיה, ולשונו עוברת על שפתייה מבקשת רשות כדי להיכנס. דניאל פלטה גניחה שגרמה לברנדון לנהום. הוא היה עטוף כולו בה. בריח שלה, בגוף שלה, בתשוקה שלה. הכל בבת אחת. הוא מצמיד אותה חזק יותר אל הקיר הקר נגד עורה החם והמשתוקק. דניאל החלה להתחכך בגופו, מעוררת את איברו לעמוד בדום לפנייה. "פאק," נהם על שפתייה. "פאק," היא החזירה באנחה' * * * דניאל רוס מתמודדת עם צלקותיה מעברה הקשה בעזרת הדחקה, הכחשה והמון עבודה. היא הגיעה לסן פרנסיסקו בשביל התחלה חדשה עם עבודה חדשה וחברים חדשים, אך עד מהרה הכל משתבש כשהיא פוגשת אותו. ברנדון קול, בעל החברה הכי מצליחה בסן פרנסיסקו. גבר יפהיפה, מכור לעבודה, שחצן, יהיר, עם אגו בשמיים ומרושע שאין כמותו. שם את עיניו על דניאל מהפגישה הראשונה שלהם, בדוכן הקפה. היה בה משהו שמשך אותו אלייה, הפגיעות שלה, חוסר הביטחון שלה. היופי שלה. הוא רצה להכניס אותה למיטתו מרגע שעינייה הירוקות הופנו לעברו לראשונה. אך מהר מאוד מתגלה לשניהם פרט חשוב בחייהם ויחסם אחד לשנייה משתנה לגמרי. יחסי שנאה נוצרו בין ברנדון ודניאל, או לפחות זה מה שגרמו לעצמם לחשוב.. מכיל תוכן מיני, שפה בוטה, ותכנים קשים לקריאה

הוא התכופף להסיר לי את המסכה והסטתי את הראש הצידה "בבקשה לא" "למה לא?" חייכתי "אני רוצה להישאר בסוד" מלמלתי והוא הביט בי כסקרן אבל חיוך עדין עשה את דרכו על פניו "הסוד הקטן שלי?" צחקתי "לא זכור לי שאני שלך" "את יכולה להיות" הבטתי בעיניים כחולות מרתקות וחייכתי חיוך ביישן ולפני שהספקתי לשנות את דעתי עמדתי על קצות האצבעות והצמדתי את השפתיים שלי לשלו. נפרדנו ופעם נוספת הוא הושיט את ידו מנסה להוריד את המסכה ואני אחזתי בידו "פעם שנייה פסילה" מלמלתי לוקחת צעד אחורה ובורחת שומעת אותו קורא לי ולא הסתובבתי אחורה. אני ידעתי מי הוא אבל הוא לא ואם הוא ידע את הסוד שלי הוא יברח לכיוון השני, אם הוא ידע שאני אחותו הקטנה של החבר הכי טוב שלו.

"די...אני...אני רוצה לחזור הביתה בבקשה" מלמלתי מייבבת. "תפסיקי עם זה כבר!!" הוא צרח כמו חולה נפש והחזיק בכוח בשורש כף ידי, "את שלי אדל תביני את זה כבר, את לא הולכת לשום מקום. כדאי לך להתחיל להפנים את זה." הוא לחש לאוזני בטון תקיף. *חטיפה* *אונס* *אלימות* *תוכן מיני מפורט* *קללות* ***זה הספר הראשון שכתבתי ולכן הכתיבה בהתחלה יכולה להיות לא כל כך מקצועית, לאט לאט זה משתפר(:***

ילדה צעירה שנולדה לזוג הורים מיוחד, על טבעי, מגלה כי היא לא אנושית. העולם העל טבעי שרוי במלחמה בין הצד האפל שלו לעולם. היא נשלחת לאקדמיה מיוחדת התלמד אותה כיצד להילחם ולהגן, על עצמה ועל החשובים לה. במהלך המסע שלה, היא מגלה את המונח על כתפיה קטנות ומה היא באמת, היא מגלה את העולם הקסום ואת צידו האפל אשר מאיים, היא מתאהבת באסור ומפרה את הכללים של עצמה וחווה חוויה אשר תשנה אותה ואת סובביה אחת ולתמיד. האם המלחמה תסתיים? האם היא תצליח לשמור על אהוביה ולממש את אהבתה לאסור?

ג'ו: אני זוכרת את הרגע המדוייק בו פגשתי בעיניים האפורות האלו. עיניים יפייפיות שהטביעו אותי, וגררו אותי איתו למעמקי הגיהנום. הבעיה היא שאני הבאתי זאת על עצמי. אני אומרת לעצמי שאני שונאת אותו, אבל בכל פעם שהוא בסביבה אני מבינה עד כמה זה שקר. חשבתי שלא אכנע, ולא אראה לו לעולם חולשה. לו רק ידעתי עד כמה טעיתי, ועד כמה האופי הצדקני שלי הולך לשנות את חיי. ת'או: ניו-יורק בקרוב תהייה כולה שלי. בינתיים אף אחד לא יודע מי אני, אבל אני עומד לשלוט בכל מה שאנשים מכירים-וגם במה שלא. מאז אותו היום חשבתי שלא אוכל להרגיש שום דבר טוב עוד לעולם. אין לי גבולות, אין לי חוקים, אין לי כבוד, ואין בי פחד. אבל אז הכל השתנה כשהיא הגיעה ותפסה את תשומת ליבי. נראה כי מהשניה הראשונה שעינינו נפגשו אני מרגיש יותר ממה שהרגשתי אי פעם.

-גמור- רוני היא ילדה רגילה שחיה את החיים שלה בשלווה, עם חברות טובות וחבר עם קשר מלא באהבה ארוכת שנים. היא ילדה טובה, עם תדמית טובה, ככה זה שאבא שלך סוכן נדל״ן מפורסם. חיה של רוני מתהפכים כשאביה מסתבך עם העולם התחתון והיא נחטפת ככופר, עולם הפשע נחשף בפניה והוא אינו דומה לשום דבר שהכירה קודם. רוני נאלצת להתמודד עם החוטף שלה, בחור שתיין ומקועקע שמאיים על חייה בכל נשימה. האם רוני תצליח לצאת משם בשלום?

מה יקרה שהחנון של השכבה וקפטנית נבחרת המעודדות יצטרכו לשתף פעולה? קונור צ׳ייס הוא חנון מושלם התלמיד המצטיין של השכבה ביום ומפתח משחקי מחשב בשווי מאות אלפי דולרים בלילה. דברים שיטחיים כמו המעמד החברתי שלו בתיכון לא מעניינים אותו והוא בסך הכל רוצה לסיים את השנה האחרונה של התיכון כדי לעבור לאוניברסיטה יוקרתית ולפתח את הקריירה שלו. חודשיים לפני סיום שנת הלימודים האחרונה הוא צריך להגיש את העבודה המסכמת בספרות נשמע פשוט סך הכל נכון? אבל העבודה נעשית בזוגות והמורה בחרה עבורו את בת הזוג הכי נוראית עליי אדמות - הביריונית שלו. ליב ווסלי היא יפה, פופלארית, היא יוצאת עם קפטן נבחרת הפוטבול וקפטנית נבחרת המעודדות בתיכון. כלפי חוץ החיים שלה מושלמים אבל מבפנים? הכל רקוב. ליב מסתירה סודות שיכולים להרוס אותה ומתמודדת עם מציאות חיים קשה וזו הסיבה שהיא שונאת כל כך את קונור. החנון של השכבה מעורר בה רגשות כעס וטינה קשים והיא לא מפספסת הזדמנות להציק לו. אבל כשהמורה לספרות מחליטה שהם צריכים לעבוד ביחד ליב מגלה שמתחת לשנאה שהיא מרגישה כלפי החנון של השכבה מסתתרים רגשות אחרים. #מקום ראשון בקטגוריית רומנטיקה 03/09/24 🏅 #מקום ראשון בקטגוריית אהבה 26/01/25 🏅

"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן חסם לי את הדרך. ליאו פתח את התיק ורוקן אותו על המיטה, כל הספרים נפלו ממנו יחד עם הכסף שהשארתי לי לשלם שכירות והמכשיר פריצות שלי. "כמו שגנבת את הכסף הזה." "אני יודעת לגנוב רק מכספומטים." שיקרתי. "שלושתנו יודעים שזה שקר, ארנבונת." "יש לכם טעות בזיהוי, אני לא מבינה כלום במחשבים." "עוד שקר." אמר לוגן. "מעניין מה יקרה אם שמועה כזאת תופץ במכללה, שאת גנבת ושקרנית." "אתה לא תעז." עניתי. חיוך מסוכן התפשט על פניו, חיוך מסוכן שהראה לי שאין גבול לדברים שהגבר הזה מסוגל. "את לא תאמיני אלו דברים אני אעז לעשות אם לא תעשי את מה שאני מבקש, ארנבונת." "אל. תקרא. לי. ככה." אמרתי בשיניים חשוקות.