מיאל היא בחורה טובה ושטופת שמש שבדרך כלל כיף ומהנה להיות בסביבתה. הכל משתנה כשהחבר שלה, ליאם, בוגד בה עם חברתה הטובה, לירון. הבגידה משאירה את מיאל שבורה, מדוכאת, קרה ומרוחקת. כשהיא מרגישה חסרת תקווה ובודדה, היא מוצאת נחמה במקום האחרון לו ציפתה - בזרועותיו של אביו היזם המצליח אך הקר של ליאם, דניאל. כשהרגשות שלהם זה כלפי זה גדלים, הם מתמודדים עם אתגרים ומכשולים בלתי צפויים שבוחנים את מערכת היחסים שלהם בדרכים שלא דמיינו. טריגרים: תוכן מיני מפורט הפרעות אכילה קורבן אונס בן זוג שכול הפלה בגידה

דניאל עשתה הכל נכון בחייה אבל החיים לא הקלו עליה בחזרה. למרות העבר המסובך דניאל מוציאה את עצמה מהגיהנום שעברה בילדותה ,מתגברת על המכשולים, מוציאה תואר ברפואה בגיל צעיר והופכת להיות שם דבר בעולם הרפואה. אבל בדיוק כשדניאל חושבת שהיא הצליחה לפתור את הכל ושאין שום דבר שיוכל להוציא אותה מהאיזון שעבדה עליו כל כך קשה היא מתבקשת לטפל בגברי אמסלם, ראש משפחת הפשע הגדולה בישראל וביחד עם כל הלחץ שבא עם זה היא צריכה להתמודד גם עם עומרי, הבן שלו, שעושה מערבולת בחייה ובליבה.

פרולוג " אני אוהבת אותך .." זה מה שאני רוצה להגיד לו. כיאלו שזה יקרה. הוא חתיך, מקובל, נחמד והחברה שלו היא הקפטן של נבחרת המעודדות. אין לי סיכויי איתו. •°•°• אנדי אהבה מאז ומתמיד את אנדרו. מאז שהם היו קטנים, שהוא עבר לשכונה שלה. היא לא העזה לספר לו, כדי לא לפגוע בחברות שלהם. הזמן רץ והתחושות התעצמו . הם הגיעו לתיכון, אנדרו מיד הפך למקובל עם המון חברים, התקבל לנבחרת הפוטבול והשיג חברה. לעומת אנדי, שמסתפקת בחברה אחת ושומרת את עצמה לאנדרו. היא הבטיחה לגלות לו, אבל היא דוחה בלי סוף את המועד. היא תהתה... האם החיים שלה יסתדרו כפי שהיא רוצה ? #בהשראת הקליפ של טיילור you belong with me רציתי לכתוב לקליפ את הסיפור .. אממ ואני מקווה שתהנו :)

"אתה חושב שתשרוד את התנאים האלה אדוני?" היא מקניטה. "ישנתי לידך במשך ימים שלמים ושרדתי, מה זה בשבילי מעט אבנים?"

״יש לך סבלנות לזה?״ שאלה בעוד שחיוך קטן שלא יורגש לעיני זרים התפשט אט אט על שפתייה. ״כן.״ השבתי בפשטות והבטתי בה ארוכות, ממתין לתאוריה הנרחבת שלה על הפרפרים בבטן. ״האמת שזו התאוריה של אמא שלי,״ החלה לומר ועצרה מיד. היא שאפה אוויר אל ריאותייה והסיטה ממני את העיניים שלה. לרגע קטן יכולתי לחוש בצער קל עוגן בחזי שמזכיר כי הכל רגוע ושליו יותר כשעיניי שוקעות בים האושר שלי. ״הפרפרים מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצת השחורים וקבוצת הלבנים.״ הסבירה והניחה את מבטה על המים הצלולים. ״יש את התחושה הנוראית הזו שחשים בבטן כשמרגישים רע, במונח בוגר יותר אפשר לקרוא לתחושה הזו מועקה, על פי התאוריה של אמא שלי אלו הפרפרים השחורים שנוהגים לפרפר בבטן ברגע בו הם מרגישים כי מצב הרוח ירוד והנפש פגיעה.״ הבטתי בה, מרוכז וקשוב לתאוריית הפרפריים של אושר; הפרפרים שאלי דאגה לספר לי עליהם לפני שבועות אחדים. חשבתי שמאחר שהלילה אנחנו נעביר את השעות ברביצה על הדשא כפי שהבטחתי לה, אז תהיה לי הזדמנות לחקור את הנושא לעומק ולהתעניין בו. ״ויש את הפרפרים הלבנים, היוצרים ריגוש מצמרר ברגעים בהם אנחנו חשים שמחה טהורה, אחוזים בתקווה אמיתית, נרגשים מדבר מה, מגלים חיבה כלפי מישהו,״ היא עצרה לרגע והניחה עלי את מבטה. ״פשוט מאושרים.״ 🦋

מה היה קורה אילו הייתם מתחילים לשמוע קולות בראש שלכם? האם הייתם מספרים את זה למישהו או שומרים את זה לעצמכם? ואיך הייתם מגיבים אם אלו לא היו קולות אלא מחשבות של אנשים אחרים? תודה ל lover_smx שעזרה לי בפרקים הראשונים של הסיפור,את מוכשרת ברמות מטורפות!

"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים גבוהים. כל הקלפים שהיו לגאיה במשחק של החיים שלה נטרפים מחדש כשהוריה מתגרשים והיא עוברת לגור בביתו של החבר של אמה, שם היא פוגשת את הבן שלו דניאל. גאיה הולכת בדרך הישר, לא סוטה ימינה או שמאלה, בעוד שדניאל איבד את עצמו, ירד ממזמן מהפסים. האם גאיה הילדה הרגישה עם הלב הרחב, המלא בכנות יושר וטוב תצליח להוביל את דניאל אחריה ואחרי הערכים שלה? או שדניאל, חם המזג וחסר המעצורים יצליח בקסם שלו להטריף את גאיה ולהוריד גם אותה מהפסים? סיפור אהבה מיוחד על גאיה ודניאל, הם כל כך שונים ובו בזמן, כל כך דומים. •°•זוכה וואטיס 2016 בקטגוריית סיפורים עוצרי נשימה•°• ☆תודה לlagoons7blue על הכריכה המדהימה☆ @thewattys2016

לא משנה כמה ננסה לברוח יש דברים בחיים שפשוט אי אפשר לחמוק מהם, ההשתקפות שלנו במראה הוא אחד מהם.

״למה אנחנו נופלים אתה יודע?״ לחשתי מניחה לרוח לשאת את המילים שלי. הרגשתי את המיטה מתקפלת תחת המשקל הנוסף וחיוך קטן ועצוב הופיע על פניי ״למה?״ הקול שלו גרם ללב שלי להחסיר פעימה, הכרחתי את פי להיפתח והמילים נשפכו ועשו את דרכן אליו. ״החיים הם לא רק קרני שמש ולבבות, החיים הם מערבולת, מנהרה חשוכה שנראה שאין לה סוף. כול מכה שאנחנו מקבלים היא חזקה יותר מהקודמת ואנחנו נופלים שוב ושוב אבל אנחנו עושים זאת כדי שנוכל להתחזק, כדי שנוכל לקום ולראות את האור בקצה המנהרה״. הופתעתי שהרגשתי את היד הגדולה שלו מלטפת את פניי, מנגבת את הדמעה הבודדה שהצליחה לברוח ולעשות את דרכה על לחיי ״אז למה את בוכה?״. פניתי ישירות אליו, מסתכלת בנקודה בה אני יודעת שהוא נמצא אבל עדיין הייתי עטופה בחשכה. ״אני בוכה כי אני לא חושבת שאוכל לקום הפעם, אני כבר לא יכולה לראות את האור״. כבר חמש עשרה שנה ליילה תומסון מתעוררת לחשכה מוחלטת, מאותו יום שהיא עברה את התאונה הארורה הזאת שגנבה את עינייה והשאירה אותה בעולם של חושך וצלילים, אבל ליילה היא שורדת ושהחיים הכו אותה היא קמה והכתה חזרה חזק יותר. דילן בראון הוא בלש במחלקת רצח שכול חיו סובבים סביב דבר אחד ודבר אחד בלבד: לצוד רוצחים. הוא גבר קשוח וחכם שסומך רק על האינסטינקטים שלו.