גמור• ״לכתוב מכתב זה יותר טוב״ דארקו חשב לעצמו

ברגע שהארי חש בכאב נוראי בשיניו הוא מבין, הגיע הזמן להיפגש עם פחדו הגדול- ביקור רופא שיניים דק' מאלפוי. -לא סיפור ערסים-

עיניו של הארי סקרו את הבחור בסקרנות. והוא לא היה היחיד. פוגש בבד בהיר של גולף, ואל סנטר מחודד, עצמות לחיים גבוהות ומרשימות, ואז אל זוג עיניים... לא. זה לא קורה. מה הוא עושה פה?

{הושלם} הארי מתאבל על מותו של סדריק דיגורי בתחילת שנתו החמישית, ובאופן מפתיע, דווקא דראקו הוא זה שתומך בו. ומתוך הכאב... נוצר דבר נפלא. רצוי לציין שאני די שונאת את הפאנפיק הזה , אבל משום מה אנשים אוהבים אותו .אז...כן. מכיל: מוות אלימות (לא בין בני זוג) הרס עצמי בןxבן 🏳️‍🌈 דרארי קטעים 14+ (אני אודיע לפני) בתכלס, אני לא ממליצה לקרוא אותו מתחת ל13, אבל כל אחד והגבלת הגיל שלו. אל תתביישו לשאול כל מה שאתם רוצים ,אתם מוזמנים לכתוב לי בפרטי אם אתם צריכים עזרה. אני תמיד כאן בשבילכם ♡ מקום ראשון ב #harrypotter ב08.02.22 מקווה שתהנו ותודה לכל מי שקורא ♡

"ההצעה שלי היא כזו, אני אלמד אותך שיקויים אם אתה תלמד אותי איך להתנגד לקללת האימפריוס." הוא הביט בהארי במבט אפור מחושב, פניו של הסלית'ריני לא חשפו דבר. דראקו מבקש מהארי שיעזור לו לנצח את קללת האימפריוס בשנה הרביעית. השיעורים הופכים למשהו שאיש לא ציפה לו. סיפור של גאולה וסליחה. הסיפור מתרחש בין השנים 1994-2002. **הפאנפיק מתורגם, נכתב על ידי Oakstone730 ונמצא באתר A3O תחת השם Twist of Fate**

הארי מתחיל להבחין בשינוי בדראקו ועד מהרה מבין שדראקו זקוק לעזרתו. אבל האם דראקו יקבל את זה? וגם אם כן, מה יקרה אז? ומה קורה כשלאדון האופל אין את דראקו בשביל להרוג את דמבלדור? מי יקח את מקומו של דראקו? (יש סמאט בפרק אחד, יהיה רשום מתי יש)

תלמידי הוגוורטס הם מכונה משומנת היטב, וכשהם רוצים משהו - הם ישיגו אותו. זו הסיבה שבחג המולד הארי ודראקו נשארים לבד בבית הספר, בלי שום תלמידים מסביב. האם הם יתנו סוף סוף לעולם הקוסמים את מה שכולם ציפו לו במשך זמן רב כל כך? אז כן. אני נמצאת כאן כדי להרוס ולהשמיד כל דבר יפה שג'יי קיי רולינג יצרה. סליחה מראש על התקציר, ובכללי על הפאנפיק הזה שרובו נכתב כשהמוח שלי לא תיפקד. אבל תקראו בכל זאת, זה מצחיק

"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב השולחן. הוא רכן מעל דראקו, יד אחת על כיסאו והשנייה על השולחן. פניהם היו במרחק סנטימטר בלבד, כל כך קרובים שדראקו יכל לראות כתמי חום בעיני האזמרגד שלו. "אני לא רואה שום אומץ." התגרה דראקו. ואז הארי נישק אותו. ידיו של הארי נפלו על כתפיו כל כך מהר שדראקו התנדנד על מושבו. דראקו הושיט את ידו ותפס את החולצה של הארי בניסיון לשמור על שיווי המשקל שלו, מה שהביא לכך ששני הבנים נפלו על הקרקע כשהארי על העליונה. לחייו של הארי היו אדומות ממבוכה כשניסה לקום. אבל כל מה שיכל לעשות זה לברך את בירכו של דראקו. דראקו הניח את ידיו על מותניו של הארי. "תפסיק. תן לי." בתנועה זורמת אחת, דרארו סובב אותם, ככה שהוא כרע ברך מול הארי. "ולצורך התייחסות עתידית," דראקו חייך. "אני תמיד בטופ."

[הושלם] "אם תקרא את המכתב הזה תדע שצריך הרבה אומץ בשביל להראות את החלומות שלך לאדם אחר. לא רק שאני אראה לך אותם, אני אגיד לך שאתה כבר נמצא בכולם." מתוך פרק 46